פרשת דברים ה'תשע"ג

השליחות

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בתחילת נאומו הארוך של משה רבינו, נאום המתפרש כמעט לכל אורכו של ספר דברים הנישא בפני העם לקראת הסתלקות משה לבית עולמו וכניסת העם לארץ ישראל, מספר משה לעם את ההנחיות שנתן לקבוצת האנשים שמונתה לשופטים כארבעים שנה קודם לכן, בתחילת המסע הארוך במדבר.
כך הורה משה לשופטים: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו; לא תכירו פנים במשפט; כקטן כגדול תשמעון; לא תגורו מפני איש" (דברים א, טז-יז)

במילים אלו מורה משה רבינו לשופטים הממונים על ישראל מספר עקרונות יסוד המהווים – עד ימינו אנו - בסיס לאופי ולאיכות מערכת המשפט בכל מקום אליו הגיע שמעו של ספר הספרים - התנ"ך.
ואלו הם העקרונות:
1. על השופט לשמוע היטב את כל הצדדים שלפניו.
2. עריכת משפט צדק לכל אדם, בין אם הוא אזרח ובין אם הוא 'גר' – אדם זר.
3. השופט לא יביע אהדה לאחד מן הצדדים.
4. לא משנה מי הם הצדדים, קטן וגדול זכאים למשפט הוגן במידה שווה.
5. על השופט להיות אמיץ ולא לפחד לפסוק על פי הצדק, גם אם המפסיד במשפט הוא אדם שיש בכוחו להרע לשופט.
את רשימת ההנחיות הזו נימק משה בארבע מילים בלבד: "כי המשפט לאלוקים הוא" (שם)

נימוק זה נראה, במבט ראשון, די מיותר. האם כדי לשפוט בצדק צריך השופט להכיר בכך שהמשפט הוא ענין דתי? ובכלל, מדוע באמת "המשפט לאלוקים הוא"? וכי כל פסיקה העוסקת בסכסוכי שכנים מעניינת את אלוקים? האם משה רבינו אינו מגזים, לכאורה, כאשר הוא טוען שלאלוקים אכפת מכל משפט שנערך לכל אדם על כל סכום, פעוט ככל שיהא?
רבי משה בן נחמן (הרמב"ן, מגדולי פרשני התורה בספרד לפני כ-800 שנה) מבאר את נימוקו המפתיע של משה במילים הבאות: "כי לאלוקים לעשות משפט בין יצוריו, כי על כן בראם להיות ביניהם יושר וצדק, ולהציל גזול מיד עושקו נתן אתכם במקומו, ואם תגורו ותעשו חמס הנה חטאתם לה' כי מעלתם בשליחותו" (פירוש הרמב"ן לתורה, שם)

במשפטים ספורים אלו מעמיד הרמב"ן את עקרונות המשפט הצודק במקום גבוה הרבה יותר ממה שבני האדם רגילים לחשוב. ערכים המוכרים לכל אדם כמו צדק, יושר, נאמנות ושוויון, מקבלים משמעות שונה לחלוטין בהסברו.
כל אחד מאיתנו עומד פעמים רבות בפני הכרעות ערכיות. כמעט בכל יום ניצבת לפתחנו השאלה האם להיאבק למען הצדק או להניח לאינטרסים – שלנו או של אחרים – לנהל עבורנו את המציאות.
אין צורך להיות שופט היושב על כס המשפט כדי להיתקל בדילמה ערכית ומוסרית. הדילמות הללו באות לידי ביטוי לכל אדם באשר הוא גם בשאלות קטנות ויום-יומיות. כמו: האם לעסוק בעיסוקים פרטיים על חשבון שעות העבודה? האם לנקום באדם שנראה לנו שאינו מחבב אותנו? כיצד לדון מעשה שאנו נחשפים אליו? כל אלו ועוד, הן דילמות שאנו נתקלים בהן כל הזמן.
במקרים כאלו ניצבת בפנינו האפשרות האם להיות 'ראש קטן' המחשב את חשבונותיו של האינטרס הצר בלבד, או להיות 'ראש גדול' ולהתנהל על פי ערכים מוסריים של יושר, שוויון והגינות.
דבריו של משה רבינו הם המנחים אותנו. האם אנו פועלים וחשים כשליחים של אלוקים המופקדים על השלטת עקרונות הצדק והיושר בעולם, או שאנו מועלים בשליחות זו ונמנעים מהפיכת העולם למקום טוב ומוסרי יותר. וכאשר אלו הם צדדי הדילמה, אם להיות שליח של אלוקים לתיקון העולם או למעול בשליחות זו, ברור לכל אחד באיזה צד הוא מעוניין לבחור!