פרשת בלק ה'תשע"ג

הנביא המושחת

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע אותה נשמע בשבת בית הכנסת מכונה "פרשת בלק" על שם בלק בן ציפור שמלך במואב בתקופה שעם ישראל שהה במדבר לאחר צאתו ממצרים וקודם שנכנס לארץ ישראל. אולם הדמות הדומיננטית והמשמעותית ביותר - וגם המעניינת והמסקרנת – שמופיעה בפרשה היא דווקא דמותו של בלעם, זה שבא לקלל ונמצא מברך.
כך מתנהלת לה העלילה בפרשתנו: בלק מלך מואב חושש מעם ישראל העלול לכבוש את ארצו והוא שולח קבוצה מנכבדי מואב ומדיין אל בלעם בבקשה נואשת: אנא, קלל את עם ישראל, העם המסוכן הזה שחונה למרגלות ארצי ועלול לכובשה בכל יום.
בלעם מאזין לבקשה ומשיב נחרצות: עלי להתייעץ עם אלוקים בקשר לזה. והוא אכן מקבל תשובה ברורה: אל תלך עימהם, אל תקלל את העם כי ברוך הוא!
בלק אינו מתייאש ושולח משלחת מכובדת יותר מהראשונה ובפיהם אותה בקשה. שוב בלעם מתייעץ עם אלוקים, אך הפעם הוא מקבל תשובה שונה: רוצה ללכת עימהם? לך! אך דע לך כי אכניס בפיך את המילים אותם אני מעוניין שתדבר.
בלעם הולך עימהם לקלל את עם ישראל, והסוף ידוע: במקום קללות, "שתל" אלוקים בפיו ברכות נרגשות ומיוחדות.

כאשר אנו מתבוננים בסיפור הזה, מתעוררת בליבנו שאלה די פשוטה. כיצד יתכן שאדם מרומם כזה, נביא שמשוחח עם אלוקים, ירצה ללכת - נגד רצון האלוקים – ולקלל את עם ישראל? ובכלל, הרי אלוקים הבהיר לו שהוא ידאג להכניס בפיו את המילים, לשם מה, אם כן, הוא הולך לקלל?

חכמים ז"ל הגדירו את אופיו של בלעם: כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו... - מתלמידיו של בלעם הרשע... עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע. (משנה, מסכת אבות פרק ה, יט)

הרי לנו הגדרה ממצה על אופיו המושחת של בלעם: צרות-עין, גאווה ותאווה ללא גבול. לא היו אלו תכונות שוליות באישיותו של בלעם, אלא זהו המסר אותו הנחיל לדורות שבעקבותיהם נפל כל כך וירד לבור עמוק. מי שבאופיו שוכנות חלילה חסרונות אלו – מוגדר כתלמידו של בלעם.
תכונות אלו מסבירות לנו כיצד נהג כפי שנהג והלך מרצונו החופשי לקלל את עם ישראל. אדם שאינו מסוגל לשמוח בשמחת הזולת והוא צר-עין, אדם שמביט על הזולת 'מלמעלה' בגאווה, אדם שנסחף אחר יצריו ללא שליטה עצמית – אדם כזה מסוגל להכל. הוא מסוגל לדעת בבירור את רצונו של אלוקים – ולפעול להיפך! הוא מסוגל לדעת שאלוקים ישתול בפיו את המילים הרצויות – ולנסות בכל זאת!
טמון כאן מסר חיוני לכל אדם. כאשר תכונות שליליות שולטות על האדם, הוא עלול לפעול בצורה לא רציונאלית בעליל, נגד כל היגיון, ולעשות מעשים מזיקים לעצמו ולסביבתו. יצריו, גאוותו וצרות-עינו של האדם עלולים להוביל אותו אל האבדון, ואם הוא אינו נזהר הוא עלול להיות "מתלמידיו של בלעם הרשע".