פרשת קורח ה'תשע"ג

לא כדאי להתערב

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בשבועות האחרונים קראנו שוב ושוב על תלונותיו של עם ישראל הצועד במדבר בדרכו ממצרים לעבר הארץ המובטחת, ארץ ישראל. השבוע אנו קוראים על "עליית מדרגה" ביחסים המורכבים שבין העם למנהיגו, משה רבינו. בעצם, אין זו סתם "עליית מדרגה", זהו מרד גלוי המונהג על ידי החשובים שבעם ומכוון ישירות כנגד משה ואחיו אהרן הכהן. מרד שהסתיים בהכרעה חד משמעית לטובת משה, כאשר האדמה נפערת במפתיע ו'בולעת' לתוכה את ראשי המורדים.
בתחילת הסיפור מציינת התורה את שמותיהם של מנהיגי המרד: קורח בן יצהר... ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת (במדבר טז, א)
בהמשך הסיפור חוזרת התורה ומציינת מספר פעמים את שמותיהם של מנהיגי המרד הכושל, וכאן אנו מגלים חוסר התאמה בין השמות. בקריאה מדוקדקת ניתן להבחין שבחזרה על השמות מוזכרים קורח, דתן ואבירם, אך שמו של און בן פלת נעדר מהרשימה. להיכן נעלם און בן פלת? מה אירע לו שפרש מהנהגת המרד?
חכמי התלמוד השלימו לנו את הסיפור בתיאור מקורי של האירועים שהתרחשו בביתו של און, המנהיג הרביעי של המרד שנעלם מהמשך הסיפור. כך מספר התלמוד: "און בן פלת – אשתו הצילה אותו. אמרה לו: מה יצא לך מזה? הלא אם משה ינצח את המורדים – הוא ישאר המנהיג ואתה תישאר בין הצללים, ואם קורח יגבר על משה – הוא יהיה המנהיג ושוב תישאר אדם מן השורה. אמר לה און: מה אעשה? הלא הייתי שותף להם בתכנון המרד ואף נשבעתי שלא אפרוש מהנהגת המרד? אמרה לו: אני אציל אותך. השקתה אותו אשתו יין והרדימה אותו בחדר הפנימי של הבית, והתיישבה בפתח הבית כשהיא לבושה באופן לא צנוע. כשהגיעו חבריו של און לקרוא לו להשתתף בהפגנה ההמונית כנגד משה, ראו אותה יושבת כך ושבו לאחוריהם. בינתיים נפערה האדמה ובלעה את קורח ודתן ואבירם, ואילו און בן פלת ניצל." (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף קט)

אנו מאזינים לטיעוניה של האישה המסורה ולומדים ממנה לקח חשוב לדורות. מריבות הינן חלק בלתי נפרד מההיסטוריה. בכל מקום ובכל זמן קמים אנשים הרואים את עצמם ראויים להנהגה ומנסים לכבוש את לב העם בדרכים שונות, כאשר מטרתם הינה להציב את עצמם בעמדה של הנהגה. זהו טבע האנושות. כך מתנהלת לה ההיסטוריה מאז שאנו מכירים אותה.
אך אותם אנשים המעוניינים לחתור תחת ההנהגה הקיימת אינם מסוגלים לעשות זאת ללא קהל התומך בהם. לשם כך הם משקיעים בתעמולה המבטיחה 'גן עדן עלי אדמות' לתומכיהם. האחד מבטיח הורדת מיסים, השני מבטיח חירות והאחר משכנע באמצעות השמצת האחר. כך נראית פוליטיקה. והציבור קונה את ההבטחות ומעניק את תמיכתו לצדדים השונים כשהוא בטוח שאם מנהיג פלוני יגבר ויקבל לידיו את מושכות ההנהגה, כל האזרחים יחיו בשלווה וברווחה כלכלית.
אך אשתו של און בן פלת עמדה על הסוד. היא הבינה שהציבור לא באמת מרוויח מחילופי ההנהגה, מי שמרוויח אלו המנהיגים השונים. "מה שלא יקרה", היא אומרת לבעלה, "מצבך לא ישתנה באופן משמעותי". כאשר עומד האדם על אמת זו הוא מבין שלא כדאי לו להשתתף במריבה, שלא שווה להסתכסך, להיכנס למחלוקות ולהפסיד ידידים יקרים.
כמה רלוונטיים דברים אלו בימינו. העם בישראל נתון במחלוקת סביב נושאים חשובים ומרכזיים, וזה לגיטימי. לאנשים שונים יש דעות שונות והם מתווכחים ביניהם, זו תופעה טבעית. אך עלינו להישמר מהיסחפות מיותרת שיש לה מחיר חברתי כבד. ויכוחים וחילוקי דעות, בהחלט כן, אך אין זה אומר שעלינו לראות בחולקים עלינו אויבים אישיים. את המריבות האישיות עדיף להשאיר לפוליטיקאים. אנו לא נרוויח מזה כלום אלא רק נפסיד. היחסים בין כל חלקי העם צריכים להישאר על בסיס של אהבה, אחווה שלום ורעות.