פרשת שלח ה'תשע"ג

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

איננו חגבים!

עקבנו אחר מסעות עם ישראל במדבר. משחרורו ממצרים באמצעות ניסים לא צפויים, דרך קבלת התורה במעמד הר סיני. וכעת אנו עומדים יחד עם העם הנודד על פתחה של היעד: הארץ המיוחלת, ארץ ישראל. כאן אנו נתקלים בפרשיית ריגול שמסתבכת ובסופו של דבר משאירה את העם במדבר שלושים ושמונה שנים נוספות.
העם פונה אל המנהיג, משה רבינו, ושוטח בפניו בקשה לגיטימית: אנו עומדים להיכנס אל ארץ ישראל, ואך סביר שהעמים המתגוררים בה כעת לא יגישו לנו את הארץ על מגש של כסף. סביר מאוד שיתרחש מאבק על הארץ. אם כן, אנו נזקקים למידע מקדים, היכן וכיצד לכבוש את הארץ. שלח בבקשה מרגלים שיתורו את הארץ וישובו עם מידע חשוב וגורלי שיבטיח את הניצחון במאבק על הארץ.
לאחר קבלת אישור מסוייג מאלוקים, נעתר משה לבקשה ושולח שנים עשר מרגלים שיבצעו את המלאכה וישובו עם המידע הנחוץ. ארבעים יום הסתובבו המרגלים בארץ ישראל, בדקו וחקרו את טיבה ואופיים של תושביה, ושבו עם קביעה מהפכנית: אין סיכוי!
"עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד... לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו... ארץ אוכלת יושביה היא, וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות... ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג, כח-לג)

נשים לב לנתונים הקשים אותם סיפקו המרגלים לעם ישראל: הערים מבוצרות וגדולות מאוד, הארץ עצמה היא מקום גרוע, תושבי הארץ הם עזים וחזקים מאיתנו עד כדי כך שאנו נחשבים מולם כחגבים!
האכזבה היא עצומה. בשביל מה יצאנו ממצרים, שואל העם המדוכדך, בשביל להפסיד במלחמה על הארץ? היה עדיף להישאר במצרים ולמות!
הייאוש שנפל על העם בעקבות דברי המרגלים, גילה שהעם עדיין אינו מוכן נפשית להיכנס לארץ ישראל ולנהל חיים לאומיים עצמאיים. ואכן, העם נשאר במדבר שלושים ושמונה שנים נוספות בהן התכונן והכין את עצמו כראוי אל החיים העתידיים בארץ ישראל.
עלינו להתבונן כיצד קרה המהפך הזה. הלא המרגלים כלל לא התבקשו לחוות דעה האם יש סיכוי לכבוש את הארץ. הם נשלחו על מנת לאסוף מידע איך לעשות זאת. מה גרם להם לשנות את דעתם ובעצם לסטות מהמטרה אליה נשלחו?
מי שמשיב לנו על השאלה הזו הם, למרבה ההפתעה, המרגלים עצמם.
תוך כדי התיאור המייאש על הארץ ותושביה, פלטו המרגלים אמירה שגילתה את מה שהתחולל בליבם כאשר ביצעו את משימת הריגול. "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם".
המרגלים נכשלו במקום שבו הם היו צריכים להתאמץ ולהיאחז באמונה. הרי אלוקים הבטיח לעם ישראל את ארץ ישראל, והעובדה שיושבי הארץ הם חזקים וגיבורים הייתה אמורה, לכל היותר, להביא אותם לתהות כיצד אלוקים יקיים את הבטחתו. אולם הם הגיעו למסקנה שונה, הם לפתע הביטו על עצמם כקטנים, כחגבים, כנטולי יכולת. הם איבדו את הביטחון בהבטחתו של אלוקים – וברגע הזה שהם ראו את עצמם כחלשים כל כך, הם אכן נראו כך גם בעיני יושבי הארץ.
אנו מגלים כאן תופעה אנושית שמתקיימת אצל כל אחד מאיתנו. יש לנו משימות שונות, להיות טובים יותר, נאמנים יותר, ערכיים יותר. אך לא תמיד זה קל. המציאות מכתיבה לנו קשיים בדרך אל המשימות הראויות שלנו. כאן עומדות בפנינו שתי דרכים כיצד להתמודד עם הקשיים. דרך אחת היא להגיע אל המסקנה שאליה הגיעו המרגלים: אנו קטנים, חלשים, נטולי יכולת, חגבים. בדרך זו אנו מיד מחלישים את עצמנו גם אם הדבר לא נכון, ומביאים על עצמנו את הכישלון.
אך הדרך השנייה היא להתעלות מעל הפחדים, לגבור על החששות ולהיות בטוחים ביכולתנו להגיע אל המטרות אותן הצבנו. אם נבחר בדרך זו אנו נגלה שאכן איננו כה חלשים ודווקא יש לנו יכולות שלא הכרנו בהן. אם נבטח בדרכנו ונהיה משוכנעים שאנו פועלים בצורה הנכונה, זה יגרום לאחרים לחשוש מאיתנו ולהעריך את כוחינו ויביא אותנו אל ההצלחה.