פרשת בהעלותך ה'תשע"ג

ענישה מקדמת

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בסיומה של פרשת השבוע, אנו נחשפים לסיפור עגום שאירע בתקופת מסעו של עם ישראל ממצרים לארץ ישראל. שניים מגדולי האומה, אהרן הכהן ומרים הנביאה, שוחחו ביניהם ודיברו סרה באחיהם הלא הוא מנהיג העם היהודי ומושיעו, משה רבינו. תגובתו של אלוהים לא איחרה להגיע, ומרים הפכה למצורעת והוצרכה לצאת אל מחוץ למקום מגורי העם במשך שבעה ימים.
לדעת הרמב"ן (רבי משה בן נחמן, מגדולי חכמי ספרד במאה השלושה-עשר), קיימת מצווה על כל אדם לזכור מדי יום סיפור זה. במילים אחרות: הלקח שעלינו ללמוד ממעשה זה הוא כה חשוב שעלינו להזכיר אותו מדי יום כדי שינחה אותנו בכל רגע.

מעבר למשמעות הפשוטה והנכונה של סיפור זה המלמדת אותנו שסיפור לשון-הרע הוא חטא חמור ואף הרסני, קיים פרט נוסף בסיפור אותו רואה לנכון התורה לציין. בימים שמרים יצאה אל מחוץ למחנה, לא התקדם העם במסעו לעבר ארץ ישראל, אלא עצר במקומו והמתין למרים שתירפא מצרעתה. כמו שנאמר בתורה: והעם לא נסע עד היאסף מרים (במדבר יב, טו)

במילים קצרות אלו מבארת לנו התורה את משמעות יציאתה של מרים מחוץ למחנה. עם ישראל כולו המונה מיליוני בני אדם, עוצר ממסעו לעבר הארץ הנכספת וממתין שבעה ימים לרפואתה של מרים מהצרעת ושובה אל המחנה. במחווה זו ביטא העם את הבנתו שיציאתה של מרים מחוץ למחנה אינה עונש סתמי, אלא יש בה הזדמנות של האדם לנצל את זמנו כשהוא מבודד מחברה ומהפרעות אחרות, כדי להתבונן התבוננות פנימית אל תוך ליבו.
העם כולו הבין זאת. הוא הבין שמרים מנצלת ימים אלו להתקדמות ולחיפוש פנימי. לכן הוא המתין לה עד שתשוב. העם ידע שמרים שתשוב אל המחנה לא תהיה אותה מרים שיצאה מחוץ למחנה. היא תהיה מרים שהפנימה את חומרת המעשה של סיפור לשון-הרע ולמדה כיצד עלינו להתייחס אל הזולת מתוך עין טובה ומקבלת.
בחיי היום-יום ענישה ממלאת תפקיד, לעיתים במודע, כאשר חברה מענישה את מי שעבר על החוק או פגע בסדר הציבורי, ולעיתים בלא-מודע, כאשר אנו מתייחסים אל הזולת בצורה שמענישה אותו על מעשיו.
התורה מלמדת אותנו שמטרתה העיקרית של הענישה היא שיקום וחינוך של הנענש. לכן עלינו להבחין תמיד בין ענישה יעילה ובין ענישה שאינה יעילה. ענישה יעילה היא כזו שמאפשרת לאדם להתבונן ולהבין את חומרת מעשיו. אך ענישה שאינה משקמת את הנענש, אין בה את התועלת הרצויה והיא אינה ראויה.
לקח זה שאנו לומדים מפרשת מרים הנביאה, הוא כאמור מסר אותו רוצה התורה שנזכור מדי יום: ענישה – רק כזו שמקדמת את הנענש ומחנכת אותו.