פרשת במדבר ה'תשע"ג פרשת במדבר ה'תשע"ג בס"ד שנה אחת בלבד חלפה מאז יצא עם ישראל ממצרים, שנה בלבד לאחר 'מעמד הר סיני' בו הצהיר העם את ההצהרה המכוננת "נעשה ונשמע", רק שנה מאז עמד כל העם למרגלות הר סיני בדומיה 'כאיש אחד בלב אחד' וקיבל את התורה. עתה מקבל משה רבינו הוראה אלוקית לערוך מפקד מדוקדק של העם ולחלקו לשבטים: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם" (במדבר א, ב) ומשה רבנו אכן עורך את המפקד, סופר ומציין את המספר המדויק של אנשי כל שבט, ולאחר מכן מקבל הוראה נוספת על חלוקת השבטים לאיזורי מגורים: "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו" (שם, שם נב) ואכן, העם המאוחד מתחלק לקבוצות קבוצות, כל שבט מתגורר באזור המיועד לו ואינו מתערב בשבטים האחרים. חלוקה זו אינה הדבר הטבעי בשעה זו. העם הנמצא בשלבי בנייה אמור לכאורה, לפעול בכיוון ההפוך. להתאחד, להתגבש ולהיות לעם אחד. מדוע אלוקים מורה לעשות את הדבר ההפוך ולחלק את העם לשבטים? פתרון לשאלה זו נמצא כאשר נקרא את פרשת 'ויחי' החותמת את ספר בראשית. שם מתוארת פרידתו של יעקב אבינו משנים עשר בניו, שחלוקת השבטים נעשתה על פי צאצאיהם ועל שמם. שבט ראובן, שבט שמעון, שבט יהודה וכן הלאה. פרידתו של יעקב אבינו מבניו היא אירוע מכונן בחיים העתידיים של עם ישראל, מפני שאז מתווה יעקב לכל אחד מבניו את התחום המיוחד שבו הוא וצאצאיו יעסקו, ובו הם יתרמו לעם כולו, בצורה כזו שכל שבט משלים את הפסיפס ומהווה חלק חשוב בעם שאי אפשר לוותר עליו. לדוגמא, את שבט יהודה מייעד יעקב למלוכה, זהו השבט שיתרכז באזור הבירה העתידית של העם ובניו ימונו למשרות הבכירות של ניהול העם; את שבט זבולון מייעד יעקב לעיסוק במסחר בינלאומי, יבוא ויצוא; את שבט יששכר מייעד יעקב לעיסוק בתורה והוראת הלכה לשאר חלקי העם; שבט דן יועד לעיסוק בתחומי המשפט והחוק; וכן הלאה לכל שנים עשר השבטים. מאות שנים לאחר פטירתו של יעקב אבינו, יוצא העם ממצרים ומקבל את התורה ב'מעמד הר סיני'. כעת הגיעה השעה המתאימה להתחיל לבנות את העם על פי התוכנית שהתווה האב הזקן. לצורך כך יש לשמור על רמה מסוימת של בידול בין השבטים השונים, על מנת לאפשר לכל קבוצה להתייחד בתחום המיועד לה. לכן נערך המפקד וחולק העם לאזורי מגורים שבטיים – לא כדי שכל שבט יסתגר בתחומו והעם יהפך למפולג, אלא כדי שכל שבט יוכל להיות הטוב ביותר בתחומו ובכך יתרום את חלקו לכל חלקי העם האחרים, וכך ייווצר המארג המיוחד שיכין את העם לחיי עצמאות בארצו באופן המושלם ביותר. נדמה שאין שעה אקטואלית מתקופה זו כדי להפנים את המסר החשוב הזה. העם על חלקיו וגווניו השונים שב לארצו כאשר כל חוג וכל עדה נושאים עימהם את המטען היהודי והתרבותי אותו רכשו בשנות הגלות הארוכות. מכל קצווי תבל הגיעו יהודים, ובכוחות משותפים עשו את הבלתי יאמן וקוממו את הריסותיה של ארץ האבות. אך לעיתים מתגנבת מחשבה, ובקרב אי אלו מבני העם קיים אף רצון מעשי, לשוות לכל חלקי העם אופי אחיד המתבטא באורח חיים מסוים. זהו רצון הנובע ללא ספק מכוונות טובות וראויות, אך לוקה בחוסר הבנה היסטורית. דווקא גוונים שונים, סגנונות ייחודיים והשקעה בתחומים שונים, דווקא יצירה משותפת המורכבת ממגזרים שכל אחד מהם משקיע בתחום מסוים, דווקא כך נוצרת היצירה הנאה והמושלמת ביותר. דווקא אם מגזר אחד ישקיע בתחום ספציפי התורם לחיי העם כולו, ומגזר אחר יטול משימות ספציפיות שגם הן תתרומנה לשאר חלקי העם – זו תהיה הצורה הנכונה ביותר לבניין העם והארץ, לתפארת עם ישראל ותורת ישראל. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים