פרשת שמיני ה'תשע"ג

בס"ד

כוונות ומעשים

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ספר 'הכוזרי', ספרו הפילוסופי העמוק של גדול משוררי העם היהודי במאה ה-11, רבי יהודה הלוי, כתוב בצורה ספרותית מקורית. הוא פותח בסיפור אודות מלכו של העם הכוזרי, מלך טוב וישר שחתר בכל מרצו אל האמת והצדק, והנה, הוא חולם וחוזר וחולם חלום מפתיע. בחלומו, נאמר לו משפט מאכזב: "כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים". בעקבות חלום זה, פונה המלך אל חכמי הדתות השונים ומבקש לברר את משמעות החלום, כאשר בשלב מסוים הוא פוגש בחכם יהודי המנהל עמו דיון מעמיק הנפרש לאורכו של הספר, כשבמהלכו הוא מבאר לו את עקרונות האמונה היהודית.
משפט זה ששמע המלך הכוזרי בחלום – "כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים" – שופך אור על הטרגדיה אותה אנו קוראים בפרשת השבוע, פרשת 'שמיני'.
עם ישראל, לאחר צאתו ממצרים ולאחר שחווה את המעמד המופלא 'מעמד הר סיני' שבו ניתנה התורה, החל להתכונן לקראת בניית המשכן – בית המקדש הזמני שליווה את העם בארבעים שנות שהותו במדבר, ומאות שנים לאחר מכן בארץ ישראל עד שהושלמה בנייתו של בית המקדש בירושלים.
העם כולו השתתף בתהליך בניית המשכן. היו ששותפותם התבטאה בתרומת החומרים היקרים שנצרכו עבור המשכן והכלים שהוצבו בו, היו שאף השתתפו באופן פעיל בבניה ובאריגת בגדי הכהונה. והנה, כמעט שנה חלפה, והמשכן ניצב לתפארה. שמונה ימים תורגלה העבודה במשכן על ידי משה רבינו כדי ללמד את אחיו אהרן הכהן ובניו. ההכנות החגיגיות הושלמו. הגיע היום הגדול – ראש חודש ניסן שבו המשכן מתחיל לפעול. העם כולו ניצב סביבות המשכן, שמח ומרוגש.
ואז מתרחש האסון. נדב ואביהוא, שני בני אהרן, נסחפו בהתרגשות הגדולה ויזמו פעולה עצמאית שלא הייתה כלולה בהוראות אותן מסר אלוקים למשה רבינו. הם נכנסו אל המשכן והקריבו קטורת ללא הוראה מגבוה. התוצאה הייתה מחרידה. בפרט כאשר היא קרתה באופן מיידי, תוך כדי החגיגות ההמוניות:
ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (ויקרא י, ב)
עונש כה נוראי, לאנשים כה מיוחדים, בשעה כה חגיגית!
אסון זה, לימדו אותנו חכמים, בא ללמד אותנו לקח לדורות. לקח שעלינו להפנים ולזכור, והוא רלוונטי בכל שעה לכל אחד ואחת.
כל אדם מבין שבתחום רפואת הגוף קיימות הוראות ברורות ומדויקות מה נכון לעשות ומה לא. אדם שיתחכם, יערים על רופאיו וינהג כרצונו, ישלם על כך מחיר כבד בבריאותו. אך בתחום הרוחני, נראה לפעמים שכל דרך בה האדם בוחר לנהוג, היא טובה. הרי הוא מתכוון לעשות רק טוב, ומה זה כבר משנה אם הוא עושה טוב בצורה כזו או בצורה אחרת...
כאן אנו חוזרים למשפט שבו פתחנו ואותו שמע המלך הכוזרי בחלומו: "כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים". כוונות טובות הן תמיד נפלאות, אך המעשים הנובעים מאותן כוונות לא תמיד נפלאים.
בספר 'הזוהר' אנו מוצאים הגדרה מיוחדת לתרי"ג (613) המצוות המופיעות בתורה. ה'זוהר' קורא להן 'תרי"ג עצות". עצות נפלאות, אותן העניק לנו אלוקים בטובו, כדי שנדע כיצד לתעל ולכוון את כוונותינו הטובות והרצויות, שתתבטאנה במעשים נכונים שיהיו גם הם רצויים.
בניו של אהרן הכהן התכוונו לעשות רק טוב, אך הם לא פעלו על פי העצות של בורא העולם, היודע טוב מכולם מהי הדרך הנכונה בה עלינו לצעוד ועל ידי כך 'לתרגם' את כוונותינו הטובות למעשים טובים. במותם ציוו לנו את העיקרון היסודי, שגם כאשר אנו מוצפים בכוונות טובות, עלינו לחשוב ולבדוק היטב כיצד לבטא את כוונותינו במעשים נכונים, שיהיו טובים לנו ולחברה הסובבת אותנו.