פרשת תרומה ה'תשע"ג

בס"ד

לתת לעצמנו

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

הפרשה שנקרא השבוע בבית הכנסת, פרשת תרומה, עוסקת בהוראותיו של ה' אל משה רבנו בכל הקשור אל בניית המשכן וכלי הקודש שבתוכו. כאשר בתחילת הפרשה מצוטטת פנייה אל עם ישראל הקוראת לכל אדם לתרום מרכושו למען מטרה זו. בפנייה זו אנו מוצאים ביטוי מעורר תמיהה! וכך נאמר: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה, ב)

כל אחד מאיתנו שהיה מתבקש לנסח קריאה זו, היה כותב את הדברים בצורה שונה, לכאורה מדויקת יותר: "דבר אל בני ישראל ויתנו לי תרומה". הרי בני ישראל נדרשים בקריאה זו לתת תרומה ולא לקחת אותה. אך התורה מגדירה את פעולת התרומה דווקא כלקיחה ולא כנתינה. ניסוח זה הוא הפוך מהתפיסה המקובלת. אדם התורם מכספו אמור להיות מוגדר כנותן, מדוע, אם כן, מעשה אלטרואיסטי זה של תרומה למען מטרה נאצלת מוגדר כלקיחה?

לעיתים, כאשר אנו נותנים מעצמנו או מרכושנו לזולת, פושטת בנו תחושה של עליונות. אני נותן, אני תורם, אני מקריב מעצמי. אך בפסוק זה מגלה לנו התורה רעיון נהדר: כאשר אתה נותן – אתה מקבל. הן במישור האישי, אם הקרבת למען בת הזוג או בן הזוג, אם נתת עבור ילדיך – אתה כביכול הנותן אולם בפועל קיבלת והרווחת מנתינה זו. והן במישור החברתי, אם תרמת מכספך למען חלשים או נזקקים – אתה לקחת מנתינה זו לא פחות ממי שעבורו תרמת.

לקיחה זו שטמונה במעשה הנתינה אינה מתבטאת רק בתחושת הסיפוק הנלווית לכל מעשה טוב שאנו עושים. אף אהבה, יוקרה או כבוד שאנו מרוויחים מתרומה למען החברה או הקהילה גם הם אינם מספיקים כדי שמעשה הנתינה עצמו יחשב אצלנו כלקיחה. הרווח הגדול שאנו מרוויחים כאשר אנו נותנים לאנשים שסביבנו הוא השינוי שמתחולל בנו, באישיותנו, כאשר אנו הופכים ל'נותנים'. האדם הנותן הופך לאדם מועיל, לאדם נעלה יותר, טוב יותר.

עמידתנו מול החברה כ'נותנים' גורמת לנו רווח שאינו נמדד בכסף. אין מדובר ברווח פיננסי. רווח זה עומד במקום גבוה הרבה יותר. זהו הפתח לשיפור חיינו בכל התחומים. בזוגיות, בעבודה, מול ההורים ומול הילדים. אדם שתורם מעצמו למען אחרים, גם אם מדובר במאמץ קל ופשוט, וקל וחומר כאשר הנתינה כרוכה בויתור ומאמץ, שותף לעשיית העולם לטוב יותר ואיכותי, כמאמר דוד המלך בתהילים: "עולם חסד יבנה", הוא בונה עולם טוב וראוי יותר שכולנו שואפים לחיות בו.

האדם המעניק מעצמו, מכוחותיו או מכספו, נותן בעיקר לעצמו. התועלת המשמעותית שהאדם מפיק מנתינה לזולת, היא זו שמביאה את התורה להגדיר את הנתינה דווקא כ'לקיחה'.