פרשת בשלח ה'תשע"ג

בס"ד   

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

נחית בחסדך עם זו גאלת

בתוך דברי שירת "אז ישיר משה" נאמר הפסוק: "נחית בחסדך עם זו גאלת". לכאורה כשמדקדקים בלשון פסוק זה מבחינים כי הוא פותח בלשון זכר ומסיים בלשום נקבה. עם – לשון זכר הוא, זו – לשון נקבה? הרי היה צריך לומר 'עם זה קנית'?

החפץ חיים זצ"ל פירש פסוק זה בדרך דרש. "נחית בחסדך" – בזכות החסד שעשו בני ישראל האחד עם חברו –  "עם זו גאלת". בזכות זה נגאלו ממצרים. משום כך נקט הפסוק במילה "זו" אשר משמשת במקום המילה "אשר", כמו שנאמר בתהילים: "ברשת זו טמנו" (ט', ט"ז) והכוונה ברשת אשר טמנו. או "במזימות זו חשבו" (י', י"ב). גם כאן הכוונה במזימות אשר חשבו ועוד. כלומר עם אשר גאלת ובזכות מה? בזכות החסדים שלהם עצמם.

מסופר שפעם אחת נכנס סוחר לחדרו של ה"חתם סופר" ובקש את עזרת הרב: " כפי שידוע לרב סוחר גדול אני, אולם כעת נקלעו עסקי לקשיים. ומבקש אני שהרב יברך אותי, ובחכמתו  ייתן לי עצה איך לצאת מן המיצר". השיב לו החתם סופר: "אכן, ידוע לי מצבך הקשה, אולם עוד יודע אני שאחיך הוא עני ואביון וצריך עזרה בפרנסתו, ואילו אתה מתעלם מלהושיט לו עזרה".  מלמל העשיר במבוכה, שיסלח לו כבוד הרב, "אבל, כרגע עסקיו אינם מרשים לו לעזור, אולם אם אצא מן המיצר, בוודאי שאעזור לו".

הזכיר לו החתם סופר את דברי הכתוב בתחילת פרשת וארא (שמות, ב', ה',) שאומר הקב"ה: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל". מהו "וגם", וכי מי עוד שמע את נאקתם מלבד הקב"ה? אלא, בשעה שבני ישראל נאנקו ונאנחו תחת עול מצרים, שמע כל אחד מהם גם את אנקת אחיו. למרות השעבוד השתדל כל אחד להקל מעל סבלו של רעהו ככל יכולתו. ובשכר זה שכל אחד שמע את חבירו שמע גם הקב"ה את אנחתם והושיעם... עזור גם אתה לאחרים למרות מצבך הלא טוב – ובוודאי יושיעך ה' מכל צרותיך! סיים החתם סופר.

הגאון רבי חיים קרייזוורט זצ"ל, רבה של אנטוורפן סיפר פעם על חיי בחרותו בישיבה בווארשא  - טרם השואה. בימים ההם בחור לא זכה לחדר בישיבה, לשבת ליד שולחן בחדר אוכל של הישיבה ולהנות מאוכל שמספקת לו הישיבה, אלא אכל "ימים" אצל בעלי בתים, וישן על ספסלים בבתי המדרש ובתי הכנסת בעיר. אולם התמזל מזלו, ואולי בזכות שקידתו המפורסמת בלימוד התורה, עד השעות הקטנות של הלילה, הוא קיבל את מקום הלינה הטוב ביותר בישיבה – בביתה של משפחה עשירה שפינתה למענו חדר מיוחד, וגם נתנה לו את ארוחותיו מידי יום. שלא כמו חבריו שהיו צריכים לכתת את רגליהם ממשפחה למשפחה, כמנהג אכילת ה"ימים" של אותם זמנים.

בוקר אחד הגיע לישיבה ת"ח וגאון עצום רבי ישיעלה מישענא שהיה צריך לעשות ניתוח בעיניו בוורשא, והאדמו"ר מגרוזינסק שלח אותו אל ר' חיים שיביא לו מקום ללון. קשיי הסתגלותו לתנאים הקשים היו ברורים לכולם. מצבו הרגיש נגע עמוק בליבו של ר' חיים, ועל אתר החליט לוותר על הסידור הכלכלי המיוחד שלו ולהעניקו לו אותו במתנה. מהחלטה למעשה ניגש אל העיוור ואמר לו: "דע לך, שהתמזל מזלך לבוא דווקא היום לישיבה, מכיוון שאתמול התחתן בחור שלמד כאן והשאיר אצלי את המפתח לחדרו, הרי לך המפתח, ואת ארוחותיך תמצא שם". פניו של ר' ישיעהלה הוארו באושר, על טוב מזה לא חלם, והנה זימנו לו מן השמים מציאה נפלאה שכזו.

במשך מחצית השנה הבאה נאלץ ר' חיים לישון על ספסלי בית המדרש הנוקשים, גם בימי החורף הקרים. על ארוחת הבוקר ויתר לגמרי, מפאת רצונו ללמוד תורה כמה שיותר, ואת שאר ארוחות היום אכל פעם אצל משפחה זו ופעם אצל משפחה אחרת.

כאשר פרצה השואה, מספר ר' חיים: נקראתי פעם עם מספר חברים אל המשרד הראשי של הס"ס, והמפקד האשים אותנו בני הישיבה כמרגלים הוא לא שהה הרבה והוציא פקודה – "עונש מוות בירייה"! הס"ס הרשע העריץ אמר לחייל תוציא אותם מכאן שלא יישאר גופם המת לשכב כאן על הרצפה. תפס אותנו החייל והוביל אותי יחד עם חברי ליער לירות בנו ולהמיתנו ח"ו.

בתוך ליבי נשאתי תפילה להשי"ת: "ריבונו של עולם באם יש לי זכויות מזה שמסרתי מיטתי כל ימי הקיץ להת"ח – אנא שלם לי כעת וקבל נא שוועתי והצילני".

החייל הגרמני הביט בי והורה לי להסתובב אל העץ. הסתובבתי לאיטי כשאני עוצם את עיני באימה. אך במקום לשמוע את היריות שישימו קץ לחיי, שמעתי לתדהמתי את החייל הנאצי פונה אלי ואומר: "בחור, הסתובב בחזרה". במבט מוזר על פניו בחן את גופי ואמר לי: "שמע, כאשר הסתובבת בגבך אלי, עלתה בזכרוני דמותו של בני, שנשאר מאחור בגרמניה. הנך דומה לו בממדי גופך. אינני יודע מדוע, אך איני מסוגל ללחוץ על ההדק. הקשב, ברח מכאן ואני אירה באוויר שלוש יריות, כך יהיו סבורים שהרגתי אותך".

ר' חיים הנדהם ציית לדברי החייל בטרם ישנה הלה את דעתו, וברח מיד. בעודו נס על נפשו שמע את שלוש היריות שאמורות היו לשים קץ לחייו מהדהדות באוויר, ואחריהן, במרווחים שווים, עוד יריות שמקפדות את חיי אחרים בזה אחר זה. רק הוא לבדו שרד בדרך נס מכל משפחתו ומכל אנשי העיירה, השם יקום דמם.

את הסיפור הזה סיפר, שנים מספר לפני פטירתו. בסיימו לספר, פנה אל הנוכחים באולם והכריז – "רבותי, דעו לכם, כי באותו זמן שוויתרתי על מיטתי לטובת ר' ישעיהלה חשבתי שאני הוא זה שעושה לו טובה. לא ידעתי, עד לאותו רגע נורא ביער, כמה גדול החסד שדווקא הוא גמל איתי. שהרי מה נתתי לו? אוכל? מיטה? יחס טוב? אבל הוא העניק לי את המתנה הגדולה מכולן, את החיים עצמם".

זהו "נחית בחסדך עם זו גאלת". בזכות חסדים שעושים עם הזולת זוכים לגאולה ברוח ובנפש – מקבלים חיים. כמו בני ישראל בימים ההם, אשר זכו לעבור בין גזרי ים סוף ואת רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע. וגם ראו גבורות ה', שהרי מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי, והכל בזכות החסד. כך גם אנו יכולים לזכות באור רוחני וגשמי בזכות גמילות חסדים.