פרשת ויחי ה'תשע"ג פרשת ויחי ה'תשע"ג בס"ד בך יברך ישראל יעקב אבינו עשה בחייו מאמצים מרובים כדי לזכות בברכות. זה לא היה ענין פשוט לזכות בהם. היה צריך להתחקות אחר בגדי עשו ולעשות כל – שבעולם, עד שאמר עליו עשיו: "בא אחי במרמה..." וכל זה למה עשה? כדי לזכות בברכות של יצחק אבינו לו ולבניו אחריו. לברכה מיוחדת זכה יעקב אבינו כאשר נאבק עם המלאך, שרו של עשו. וכשזה התחנן אליו: "שלחני כי עלה השחר וצריך אני לומר שירה", אמר לו יעקב אבינו: לא אשלחך, כי אם ברכתני. יעקב אבינו דורש ברכה מהמלאך, וזוכה בה! עכשיו, מעניק הוא מברכותיו לבניו ונכדיו, אותם החשיב כבנים: אפרים ומנשה. והנה, מכל הברכות של ספר בראשית הכוללים את ברכת יצחק ליעקב וברכות יעקב לכל שבטי ישראל, דווקא ברכת יעקב לאפרים ומנשה היא חלק מנוסח התפילה שלנו. בכל לילה בעת קריאת שמע, בטרם עולה נשמתנו השמימה ומעידה על מעשינו ביום הנוכחי, מזכירים אנו את הברכה הנפלאה: "המלאך הגואל אותי..." ובעת שהאב מגיע מבית הכנסת בליל שבת קודש, מברך את בניו ואומר להם: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה. כך שהברכה המיועדת לאפרים ומנשה, היא המצוינת מכל הברכות. והרי יעקב בירך את כל בניו, ולמה דווקא ברכתם מצויה ומשתמשים בה כל כך? עוצמתה של ברכה זו נובעת מכך שבאותה השעה שעמדו אפרים ומנשה לפני יעקב אבינו, הוא שיכל את ידיו, ושם את ידו הימנית על ראש אפרים וידו הכהה על ראש מנשה. אך, לא חלף בהם הרהור של שנאה, קנאה או תחרות. לא מדובר כאן בזכיה של מליוני דולרים. מדובר כאן בברכה של יעקב אבינו, זו ברכה כוללת עד סוף הדורות, שאי אפשר לשער את שוויה. הם ידעו היטב להעריך זאת. אך למרות זאת לא היה ביניהם קנאה ותחרות. כל אחד שמח בשמחתו של השני. לכן ברכתם של אפרים ומנשה – לעד עומדת והיא השגורה ביותר על פינו. שכל התיקון לו אנו נדרשים עתה הוא תיקון של חטא השנאת חינם, וברכה זו יש בה לימוד לאהבת ישראל. רבי בונים מפשיסחא זצ"ל הסביר על פי זה את מאמר חז"ל: "אין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום". כשרוצים ליצור כלי לקבל ברכה אצל צאצאינו, אנו משתמשים בשלום שבין מנשה לאפרים ובאמצעותו מעבירים את הברכה. פירוש נוסף שמעתי לבאר, "שהרי דרכו של עולם הוא שישנה ירידת הדורות, וכל דור הינו חלש וירוד מקודמו. לעומת זאת מנשה ואפרים לא ירדו ממעלת השבטים כהוא זה. אפרים ומנשה שווים היו במעלתם ודרגתם ממש כראובן ושמעון כך שלא חלה בהם ירידת הדורות. יתירה מזו, מכל השבטים רק מנשה ואפרים נולדו ונתגדלו במצרים שהיתה שקועה בטומאתה. בביתם התכנסו תמיד שרי המדינה וחרטומיה, כמקובל בביתו של המשנה למלך. שם בארץ נכריה, הרחק מארץ ישראל הקדושה ומאבותיהם, שהו במשך שנים ארוכות... ולמרות זאת לא נמשכו כלל וכלל אחרי טומאת מצרים, ולא התפעלו ולא למדו מאותה אומה את מנהגיה ואת נימוסיה. אדרבה, יעקב אבינו בבואו למצרים, ראה אותם שנתגדלו ונתחנכו על ברכי יוסף הצדיק בדרך התורה והיראה, עד כדי שנמצאו ראויים להימנות בתוך יב' - שבטי ישראל הקדושים והטהורים. ומשום כך אנו מבקשים בברכתנו שגם צאצאנו לא יפחתו מאיתנו. ואדרבה – יעלו עלינו ויהיו מעולים וטובים בכל מצב ובכל עת. לא בכדי, הגמרא במסכת פסחים (מ"ט) משתמשת בברכה של: "ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל" בנישואין של תלמיד חכם. שהרי יין שברכתו יחודית "בורא פרי הגפן" הינו עדיף על פני הענבים שברכתם רק "בורא פרי העץ" – כללי יותר. וזו השאיפה של אב ואם בנשואי בתם לתלמיד חכם, שהפירות יהיו יותר טובים מהמקור. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים