חג החנוכה ה'תשע"ג

אחד החגים המוכרים ביותר בכל שכבות העם, הוא חג החנוכה. הדלקת נרות החנוכה היא אירוע משפחתי הנחגג ברוב בתי העם היהודי. גם הרקע ההיסטורי של החג ידוע ומוכר, ובקצרה: היוונים ניסו לכפות על העם היהודי בארץ ישראל את תרבותם ההלניסטית, והמכבים פתחו במלחמה נגדם, ולבסוף ניצחו המכבים המעטים והחלשים את היוונים הרבים והמעטים. לזכר ניצחון פלאי זה, ולזכר הנס הנוסף של הדלקת המנורה בבית המקדש במשך שמונה ימים באמצעות פך שמן קטן שאמור להספיק ליום אחד בלבד, אנו חוגגים את חג החנוכה שמונה ימים מדי שנה.
רדיפות רבות מספור ידע העם היהודי באלפי שנות קיומו. התנכלויות, גזירות והשמדות היו מנת חלקו של "היהודי הנודד" כמעט בכל מקום אליו הגיע. אך ייחודיות משמעותית קיימת בניצחון היהודי שלזכרו אנו חוגגים את חג החנוכה, וניצחון זה נושא מסר שרלוונטי גם בימינו, אלפי שנים לאחר שאירע.
על מה יצאו המכבים למלחמה חסרת סיכוי מול הצבא היווני האדיר?
בניגוד לאויבים אחרים עימהם התמודד העם היהודי, היוונים לא שאפו לסלק את היהודים מארצם. הם לא באו במטרה להרוג או לסכן את קיומו הפיזי של העם. מלחמת המכבים עם היוונים הייתה מלחמה על הרוח, מלחמה על המשמעות הפנימית של קיום העם היהודי.
מטרת היוונים הייתה השלטת התרבות ההלניסטית בכל מקום אליו הגיעו. את תרבות זו, שהיו בה גם דברים יפים וחכמים, אך יסודותיה נטועים בעבודת אלילים פגאנית, הם ניסו להשליט בקרב העם היהודי.
הם כמעט הצליחו. מעטים בלבד הבינו את הסכנה הטמונה לעם היהודי בתרבות זו, ומעטים עוד יותר, ממש אנשים ספורים, אזרו אומץ לצאת לקרב נגד הכובש מהזן החדש – הכובש התרבותי.
סיפור הישרדותו של העם היהודי, באורח ממש ניסי, במשך אלפי שנות קיומו, אינו יכול להיות מובן ללא התמקדות במטען התרבותי והאמוני עליו שמרו היהודים בכל מצב ובכל מקום. העם היהודי יכול היה להישאר בארצו ולקבל את התרבות ההלניסטית, כפי ששאפו היוונים להנחיל לו, אך אם חלילה זה היה המצב, מהר מאוד היה העם היהודי נאבד ונטמע בין עמים אחרים.
את זה הבינו המכבים. אותם גיבורים אמיצים שיצאו למלחמה שלכאורה אבודה מראש, ידעו היטב נגד מי ונגד מה הם נלחמים, אך הם ידעו גם עבור מה הם נלחמים, עבור המסר היהודי העתיק שעובר מאב לבן עוד מימי אברהם אבינו. אמונה זו בצדקת הדרך הביאה אותם להבנה שחייבים להילחם על קיומו הרוחני של העם, ושאם לא יעשו כן, זהו קו הסיום של המורשת היהודית המפוארת. המכבים קיבלו על עצמם להציל את העם מהיעלמות פנימית, מטשטוש רוחני העלול לבסוף להביא למחיקת המושג "העם היהודי" מעל במת ההיסטוריה.
מסר זה בוטא היטב על ידי נס פך השמן לאחר הניצחון. בית המקדש הוא המרכז הרוחני של העם היהודי, המקום ממנו נשאבו הערכים המוסריים והאמוניים שעליהם מבוסס העם היהודי. גם כיום, רבים מאוד, יהודים ושאינם יהודים, באים אל שריד בית המקדש - הכותל המערבי, וחשים שממקום זה הם מקבלים רוח איתנה של ערכים נאצלים שילוו אותם בחיי היום-יום. המנורה היא השיא הסמלי של הרוח שמנחיל לעולם כולו בית המקדש. האור אותו מפיצה המנורה מסמל את האור הזורח על חיי האדם הערכי, האור שמלווה את האדם המוסרי ומפיץ את הטוב סביבו.
שיאו של נס הניצחון התבטא בנס הדלקת המנורה, כאומר: לשם כך נלחמנו! המאבק הקשה והמתיש היה משתלם, אם הגענו אל הדלקת המנורה המסמלת את הערכים למענם נלחמנו.
בכל בית ובית דולק אור נרות החנוכה ומאיר פנימה והחוצה. נרות החנוכה מכוונים אלינו, ממשיכי המורשת היהודית, אך הנרות צריכים להיות מונחים לצד הדלת או על אדן החלון – כי את הערכים הנפלאים אותם מזכיר לנו חג החנוכה איננו שומרים רק לעצמנו, אלא אנו שואפים להפיץ אותם הלאה, החוצה, אל עולם מתוקן יותר, מואר יותר, ואל אנושות ערכית יותר.