פרשת ויצא ה'תשע"ג פרשת ויצא ה'תשע"ג בס"ד כאשר יעקב אבינו מתעורר נסער משנתו ומהחלום על הסולם המוצב ארצה אומר: מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים. חז"ל במסכת פסחים (פ"ח) מבחינים בשוני בין הכינויים שהאבות נתנו לבית המקדש, וכך אמרו על נבואת ישעיהו (ב', ג') "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב". אלוקי יעקב ולא אלוקי אברהם ויצחק? אלא, לא כאברהם שכתוב בו הר - שנאמר: "אשר יאמר היום בהר ה' יראה". ולא כיצחק שכתוב בו שדה - שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה". אלא כיעקב שקראו בית - שנאמר "ויקרא את שם המקום ההוא בית א-ל". מהי המשמעות המיוחדת שבביטויים הר, שדה ובית, שהמשילו האבות הקדושים בזה את עבודת ה' בבית המקדש? ומדוע דווקא שם "בית" הוא שמתלווה לבסוף למקום המקדש? אין דרשן בעולם שלא תלה את כינורות רעיונותיו על דברי חז"ל אלו, אך אתמקד בשני הסברים, אשר יחד מעמידים אותנו על הדרך הנכונה בית ה'. האחד, שהרי הר ושדה הם מקומות בסיסיים, שאינם תלויים באדם. לא משנה מה יעשו עימו האדם הם קיימים, לעומת זאת "בית" הוא יצירה אדריכלית המורכבת מאלמנטים שקובצו על ידי האדם למשהו משותף. מלמדים אותנו חז"ל שנצחיות השראת השכינה ועבודת ה' בבית המקדש תלויה בנו. הן ביצירה ובעבודה העצמית והן בצירוף חלקי העם למכלול אחד. עוד י"ל, שהר הינו מקום ארעי אשר בדרך כלל עולים אליו להשקיף, לטייל וכדו'. שדה אף שהוא נכס ומקור פרנסה, הוא אינו משמש כמקום קבע לשהיית האדם בו. לעומת זאת בית הוא דירת קבע. יעקב אבינו משריש בנו את גודל חובתינו - לחפש בכל עניין ובכל עת ושעה את המדרגה הרוחנית. לקבוע בנו משכן קבע להשראת השכינה, כך שבכל מעשה מחיינו ניצוק בו את הכוונה הרוחנית. "אכן יש אלוקים ואנוכי לא ידעתי" אומר יעקב. עבורי זו דרך חדשה בעבודת ה' שגם בשינה ניתן לעבוד את ה'. הסוד האמיתי שלמדתי בחלום הוא שבאם יש קביעות בעבודת ה' וזו המטרה העיקרית, הרי גם מה שמקיף נהפך לחלק מאותה מטרה ועבודה. כמו הבית שהינו מקיף את כל חייו של האדם והוא משכנו הקבע ובטחונו של האדם, כך התורה היא מהות האדם עד שגם הדברים בשוליים והאחרים נהפכים לחלק ממנה. הצדיק רבי משה לייב מסאסוב זצוק"ל ערך גלות תקופה ארוכה. במסעיו חיפש לתקן את עצמו על ידי סיוע לאחרים, להיות השליח לדבר מצווה כדי לעורר ביהודים הרחוקים את הניצוץ האלוקי של נשמתם. פעם בלכתו ביערות ובהרים שמע מרחוק קול תפילתו של יהודי האומר תהילים בניגון, והקול מתוק מדבש! סטה רבי משה לייב מן המסלול הראשוני שהתווה לעצמו והלך בעקבות הקול עד שגילה עדת צאן, המשיך והתקרב עד שהבחין ברועה הצאן הללו. עמד הרבי מסאסוב והקשיב לתפילתו של היהודי, שהמשיך בפסוקי זמירות ישראל. משסיים זה לרצות את פסוקי תפילתו עמד ואמר "יהי רצון רבון העולמים מלפניך שכשם שאני רועה באמונה את צאני, כך תהא אתה רועה באמונה את צאנך ישראל". שמע רבי משה לייב כך, מיד קם ממקומו ניגש אל הרועה ואמר לו: דע לך שכבר תיקנו רבותינו יהי רצון אחר אמירת תהילים וזהו הנוסח שיש לאומרו. לא זז משם עד שהבטיח לו הרועה כי יתקן מעתה דרכו ויאמר הנוסח הנכתב בסידור. הלך רבי משה לייב לדרכו וחש כי אכן זהו התיקון הנדרש בהליכתו זו. לא התרחק כמה פרסאות, וכבר שמע בת קול מכרזת ואומרת: "חזור ואמור לרועה להפטיר את אמירת התהילים ביהי רצון שלו - החשוב בעיני ה' יתברך כתהילות דוד בן ישי". חזר רבי משה לייב אל אותו המקום, עמד ושידל את הרועה שיחזור ליהי רצון שלו... אמר רבי משה לייב: למדתי לדעת שלא רק היה רצון של אותו רועה עושה רושם בשמיים, אלא שכל ההתנהלות שלו עם הצאן, כל הטבה שהיטיב עמם, כל רגש רחמנות שגילה כלפיהם עומדים ומסנגרים של עם ישראל. שכן, כך היתה משוואתו של אותו רועה: "יהי רצון שכשם שאני רועה באמונה את צאני, כך רבון העולמים תהא. רועה את עמך ישראל..." וכדי שהנמשל יהיה ראוי ומכובד - כדי להרעיף טובה על אחינו היהודים, הקפיד הרועה מאוד על המשל והתנהג בעדרו ברחמנות רבה ובאמונה. אותו רועה בכל פעולה שהיה עושה למען גדיי הצאן בעצם עשאה למען ישראל צאן קדושים... מסתבר שאפשר לנהל את הצאן במחשבות קדושות אין סוף, ולהוריד באמצעות כך שפע רוחני. וכך מתגלה לרבי משה לייב מסאסוב כי יש מי שמתעסק עם הצאן ובעצם בכל פעולותיו משפיע טובה על ישראל, ויש מי שמרמה את עצמו ורועה ומשגיח ומתפלל ושוקד רק על טובת עצמו... יעקב אבינו אמר הזוהר הק', באותה שעה שפיצל את הרהטים - מכוון היה בכוונת התפילין. אמנם הוא הלך לחרן - חרונו של עולם, מקום שבו הבריות יורדים לשפלות עצומה, והוא נאלץ לחיות שם ולהתפרנס למחייתו כרועה צאן, אך בפיצול הרהטים הוא מכוון מחשבות נשגבות, מטרתו גם בעת עיסוק בפרנסתו ולמחייתו היא לעבוד את הקב"ה, כך שגם עבודה זו שנראית חולין הופכת לקודש. משום כך עבודת ה' בעולם הזה היא בית. כי כשם שבבית צריכים לעשות צרכים שונים ומגוונים כמו גם לטרוח ולעמול בהקמתו, כך בעבודת ה' אם כוונתינו לעבודתינו היא למען שמו יתברך, אזי גם בעבודה בצרכים אחרים יש בה עבודת ה' וזוכים לשכר עליהם. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים