קול שופר בכותל

לשמוע קול שופר בכותל – לא מובן מאליו

ממאורעות תרפ"ט, טענו הערבים כי התקיעה בשופר ליד הכותל המערבי פוגעת בקודשי האסלאם. בשנת 1931 קבע "דבר המלך במועצתו" (שהיווה את הרשות המחוקקת של ממשלת המנדט), כי זכות הבעלות של המוסלמים על הר-הבית מקנה להם גם בעלות על אזור הכותל המערבי. בעקבות החלטה זו, נאסר על היהודים לתקוע בשופר ליד הכותל, למרות שהתקיעה הייתה חלק בלתי נפרד מתפילות ראש השנה ויום הכיפורים.

תקיעת שופר היא לא רק מצווה יקרה, היא מסמלת רגש לאומי עמוק וסמל לתחייה ולעם השב לארצו. היו כמה יהודים אמיצים שלמרות האיומים וההפחדות העיזו והבריחו שופר לכותל ותקעו בו בפרהסיה.

במוצאי יום הכפורים שנת תרצ"א, משה סגל, ראש סניף בית"ר בירושלים החליט למרוד בהחלטת השלטון הזר ועם סיום התפילה ליד הכותל, תקע בשופר, שעל מקום הימצאו ברחבה קיבל רמז מרב הכותל - הרב אורנשטיין. משה סגל נעצר על ידי הבריטים, שהתכוננו מראש לכך. ושוחרר לאחר זמן קצר, בהשתדלותו של הרב הראשי - הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

מאז ועד יום הכיפורים האחרון שלפני קום המדינה, הגיעו צעירים, חברי בית"ר, לתקוע בשופר ליד הכותל, למרות ההשגחה הבריטית הקפדנית, שנועדה למנוע תקיעות אלה. השופר הוברח לרחבת התפילה בדרכים שונות ובסיכון רב. לעיתים היו תוקעים בשניים או שלשה שופרות, כדי להקשות על השוטרים את מלאכתם. רוב התוקעים נתפסו, נשפטו ונענשו בעונשים שונים, עד ששה חודשי מאסר, לעיתים עם עבודת פרך.

לקראת יום הכיפורים שנת תש"ה, פרסם האצ"ל כרוז בו הוזהרו הבריטים מלהפריע לתקיעה. השוטרים נמנעו מלהגיע לרחבה והתקיעה התבצעה ללא הפרעה. פעילות מקדימה זו של האצ"ל שימשה גם כמסווה להכנות לתקיפת ארבע תחנות משטרה, שהתבצעה גם היא במוצאי אותו יום הכיפורים.

בשנת תש"ו נתפס משה קרוואני לאחר שתקע בשופר. השופר הוחרם ע"י השוטר הבריטי שתפס אותו. כעבור כארבעים שנה, בעת ביקור בלונדון, פגש באקראי חבר של אחד מהמשתתפים הנוספים במבצע תקיעה זה, את השוטר הבריטי - מחרים השופר. להפתעתו ולשמחתו, בפגישה נוספת שהייתה למחרת, החזיר לו השוטר את השופר, לאחר שאמר: תחזיר אותו למי שצריך, מקומו בארץ ישראל, אצל היהודים.

אברהם אלקיים היה אחד משלושת התוקעים האחרונים ביום הכיפורים תש"ח. לאחר שחרור הכותל במלחמת ששת הימים, כשבא אברהם לכותל, ראה שם אדם עם שופר. ביקש ממנו את השופר ותקע בו בחוזקה. ניגש אליו איש אחד ושאל אותו: מה לך ולתקיעה בשופר? השיב לו: אני הייתי האחרון בתש"ח, ענה לו: אני הייתי הראשון בתרצ"א. היה זה הרב משה סגל.

תקיעת השופר של הרב גורן, יחד עם תקיעת שופר זו, ופגישת ראשון התוקעים בתקופת המנדט והאחרון שבהם, סגרו מעגל של שנות שלטון זר ואיחודה של ירושלים בשלטון ישראל.