פרשת ניצבים ה'תשע"ב

בשבת הקרובה נשמע בבית הכנסת את קריאתו המהדהדת של משה רבינו לעם ישראל, קריאה שמי שמאזין לה היטב אינו יכול להישאר שווה-נפש:

החיים והמוות נתתי לפניך... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך!

(דברים ל, יט)

קריאה זו הופנתה אל העם כולו, ביומו האחרון לחייו של משה עלי אדמות, רגע לפני כניסתו של עם ישראל לארץ המובטחת. קריאה שיש בה מעין צוואה, ולמרבה הפלא, עודנה רלוונטית לחיי כל אדם, גם אלפי שנים לאחר שנאמרה.

המאפיין המרכזי והעיקרי שמבדיל את האדם משאר בעלי החיים, זו היכולת לבחור. יכולת הבחירה מטילה חובה על כל אדם, חובה לחיות את החיים מתוך בחירה, מתוך החלטה. לא "לעבור את החיים" תוך היסחפות אחר החברה או האופנה, אלא להיעצר, לחשוב – ולבחור!

אגדה עממית מספרת על איל הון שהתבטא "בכל חיי החלטתי רק שתי החלטות. האחת, כשהחלטתי להשקיע ברצינות בלעשות הרבה כסף, והשנייה, כשהחלטתי לפרוש".

"ואיזו מהן הייתה קשה יותר?" שאל אותו עמיתו לשיחה.

"בלי שום ספק, השנייה."

"אם כן", נשאל, "מדוע החלטת לפרוש?"

השיב אותו איל הון: "משום שהבנתי שעד לאותו רגע... בכל החיים שלי, הגעתי להחלטה רק פעם אחת!"

יסוד החיים הוא בחירה. זה מה שעושה אותנו לבני אדם. כשאנחנו בוחרים – אנחנו חיים. זה מקור הגאווה הגדולה ביותר, וגם ההנאה הגדולה ביותר. כשאנחנו מפסיקים לבחור – בעצם, אנחנו מפסיקים לחיות. כשאדם מרשה לעצמו להישלט על ידי האינסטינקטים שלו ומפסיק להיעצר ולבחור בצעד אותו הוא בא לעשות, הוא בעצם מאבד את הזהות הייחודית שלו כאדם.

ומהי הבחירה הנכונה? גם את זה גילה לנו משה רבינו באותו נאום-צוואה:

לאהבה את ה' אלוקיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך

(שם שם, כ)

אדם שזוכה לחיות לאור הרעיון הגדול של התורה, נתקל בכל שלב בחייו בצורך לבחור. זוהי המשמעות הגדולה של חיים לאור התורה. הרצונות, היצרים והנטיות, נשלטים על ידי האדם בכוח הבחירה שלו. לפני כל עשייה, לפני כל אמירה, עוצר האדם ושואל את עצמו "האם אני עושה את הדבר הנכון? האם אני עומד לומר את המילים הראויות?"

ואז, כשהאדם חושב, ובוחר – הוא הופך להיות המנהל של חייו. הוא חי!

שנזכה תמיד לבחור את הבחירות הנכונות.

שבת שלום