פרשת שופטים ה'תשע"ב פרשת שופטים ה'תשע"ב בס"ד ספר התורה של המלך מלך בישראל מצווה לכתוב לעצמו שני ספרי תורה, כמו שנאמר: "והיה כשבתו על כסא ממלכתו, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר... והיתה עמו וקרא בה כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלוקיך..." וכך שנינו במסכת סנהדרין (כ"א) "כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו". רעיון נפלא שמעתי לבאר מצוה זו. הרי מי כמו מלך ישראל, בשבתו על כסא ממלכתו, מבקש הוא ללכת בדרכי ה' לשמור מצוותיו ותורותיו וחוקותיו. מה עוד שספר תורה זעיר מונח בחיקו תמיד ומהווה עבורו תזכורת חיה בכל שעה ושעה לבל יסיח דעתו ממנו מבחינת: "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". אולם מטבע הדברים, ככל שחולף הזמן עשוי המלך להרגיש את מלכותו כבלתי ניתנת לערעור ואת שלטונו כשלטון ללא מיצרים. שריו ועבדיו כפופים למרותו ונכונים בכל רגע כמימרא לבצע כל הוראה אשר ישית עליהם. ואז עולה חשש שהיציבות השלטונית תטעה אותו לחשוב כי כל מהלכיו הם על פי התורה שאיתו. כאילו התורה שהוא צמוד אליה, היא המצפן שעל פיה ישק כל דבר, בעוד שבמציאות פני הדברים שונים, ישנן סטיות פה ושם מן ההלכה הצרופה שנמסרה מדור לדור. הוא קצת משכתב את התורה לפי צרכיו באותו רגע. בנקודה הזו משמש בית גנזיו של המלך תפקיד חשוב. שהרי במקום זה שמורים ומתועדים החשובים שבמסמכי המלכות, אלה מסמכים מקוריים ואותנטים שאיש לא ההין לשכתבם או לבצע בהם ולו שינוי קל שבקלים, ובאם רוצים להראותם רק מצלמים אותם לעיני העם והשרים, אך את המקורי שומרים בבית גנזיו של המלך. מקום זה הוא הראוי ביותר לשמר בו עותק מספר התורה. כאן יוכל המלך לוודא מעת לעת כי התורה שאיתו, התורה שהוא יוצא ונכנס עמה, היא אותה תורה דוגמתה מונחת בבית גנזיו. כאן יוכל המלך "להצליב מידע" ולוודא כי השררה וגינוני המלכות לא העבירו אותו על דעתו ועל דעת קונו. רעיון זה נדרש על ידי הרבי מקוצק זי"ע על הפסוק בפתח פרשתינו: "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ". מדוע כופלת התורה את דבריה ואומרת: "צדק צדק תרדוף"? אמרה חריפה אמר על כך הרבי, שגם את הצדק צריך לרדוף בצדק. מה פירוש הדבר? איך רודפים את הצדק בצדק? אנו יודעים שכשאדם עושה מעשה, לא חשוב אם המעשה ראוי או שאינו ראוי, בדרך כלל יצדיק את התנהגותו, תמיד יהיה צודק. הוא מנפיק בעזרת מוחו הפורה תירוצים טובים הבאים לאוויר העולם. ההיגיון הוא הממציא הגדול ביותר ביקום המספק את מיטב ההסברים. 'למה כעסתי במקרה הזה', 'מדוע עקפתי במכוניתי עד כדי סכנת תאונה במקרה ההוא', משום... משום... משום...'. הוי כמה פעמים יש לנו "מורה היתר" כשההלכה לכאורה "עוזרת" לנו. נבדוק נא כל אחד את לבו, מעשיו ודיבוריו, או אז נבחין היטב שרוב מעשינו אשר אינם ראויים זוכים לגיבוי מצדנו, מוצדקים בצורה זו או אחרת כמיטב הכשרון ההסברתי של הגיוננו. מציאות זו היא כה נפוצה עד שהפסיכולוגים העניקו לה שם כוללני בשם "רציונליזציה", ובעברית: "שיכלון". פעמים רבות אנו שומעים בוגדים אשר משוכנעים שהצילו את העולם ואת עמם. המשפט: "אני שלם עם עצמי", הוא משפט נפוץ ונדוש בפני רבים מעושי עוולה, המשוכנעים באמת ובתמים שהם פעלו כשורה. בצורה זו או אחרת כולנו מעט כאלו. בנקודה זו, מזהירה אותנו התורה ברוח דבריו של הרבי מקוצק את ה"צדק" שלך תרדוף בבקשה ממך בצדק. חתור אל תוך מעשיך והצטדקויותיך ותבדוק אותן אם הן אכן תואמות את הצדק המוחלט- הוא צדק התורה. צווי זה הנכון לכל אחד מאיתנו, מחייב עשרת מונים את המלך ואשר על כן צווה לכתוב שני ספרי תורה, כדי לבדוק תמיד את עצמו האם אכן נוהג כמו צדק התורה או מצדיק עצמו ומוצא לכך סימוכין מן התורה. עוד ניתן לפרש את מטרת שני ספרי התורה שהרי על מלך ישראל מוטלת האחריות הציבורית בכל ענייני הכלל. ליבו לב ישראל והוא מייצג את הציבור, וזאת בנוסף לחובותיו האישיות והפרטיות בעבודת ה'. מול שתי חובות אלו, האישית והציבורית ניצבים להם שני ספרי התורה של המלך - הפרטי והציבורי. שני ספרים אלו, מלמדים את המלך, שהצלחתו בתפקידו תלויה בקיומו של ספר תורה גם בבית גנזיו שהוא ביתו הפרטי, וגם בקיומו של ספר התורה כשהוא יוצא לתפקידו הציבורי. בכך הוא מראה שספר התורה הפרטי שלו שעל פיו הוא צועד בארחות חייו האישיים, מתאים לגמרי לספר תורה החיצוני – ציבורי שאיתו הוא יוצא לכל מקום ועל פיהם לגמרי הוא פועל ואין פער ביניהם. שני ספרי התורה, זה שבפנים וזה שבחוץ מראים שפיו וליבו של המלך שווים, והוא פועל מכל ליבו על פי ה' ואזי ראוי הוא לממלכתו. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים