פרשת ואתחנן ה'תשע"ב

בס"ד 
                       
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"למען יאריכון ימיך"

בפרשה הראשונה של קריאת שמע שבה יש קבלת עול מלכות שמים נאמרה בפרשתנו. שם נאמר: "ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". ונשאלת השאלה מדוע פתח בלשון רבים: "ושננתם", ומסיים בלשון יחיד: "ודברת בם", שמתייחס לכאורה אל האב ולא אל הבן. הרי מטרת השינון לבנים כדי שידברו בם?

גם בפרשה השנייה של קריאת שמע שבה יש קבלת עול מצוות נאמר בה: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" – לשון רבים, "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" – לשון יחיד. גם כאן היה ראוי לסיים את הפסוק בלשון רבים: "בשבתכם בביתכם ובלכתכם בדרך". מדוע כתוב בלשון יחיד?
מבאר הכתב סופר, שהתורה רצתה ללמדנו פרק בהלכות חינוך. שאמנם כל אבא רוצה לחנך את ילדיו לתורה, ליראת שמים, למצוות ולהנהגות טובות, גם אם הוא עצמו אינו מושלם בכל אלה. אומרת לנו התורה איך נצליח בזה? רק אם "נדבר בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". אם נשמש דוגמא אישית לילדינו, אזי נזכה שאכן נצליח לשנן להם וללמד אותם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ואף יותר מאיתנו. על כן פתחה התורה בלשון רבים – החובה של כל אב ואם לחנך את ילדיו, אך איך משיגים זאת? על ידי הדוגמא האישית, שאנחנו נדבר בה בכל מצב ובכל עת.
כך פירש אביו החתם סופר את דברי הגמרא במסכת בבא בתרא (כא'): אמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה... מאי דרש? ולמדתם אותם – ולמדתם אתם. התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש? כי מציון תצא תורה... ומפרש שם תוס': לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון ליבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה. כדרשינן בספרי.. גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד – לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמיים ועוסק בתורה. ומכאן דקדק החתם סופר שכשהתינוק רואה קדושה והתלהבות של יר"ש מאביו ומסבו או מסביבתו, מתלהב ליבו גם הוא.
בשמו של המגיד הגאון רבי מרדכי דרוק זצ"ל שמעתי, שהמילים הפותחות את ספר דברים, שבו יש תוכחה ומוסר של משה רבנו אל כל ישראל, הם: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל". ומסתיים במילים: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל". לימדנו משה שאם רוצים לדבר אל בני ישראל ולהוכיחם צריך גם לעשות ולשמש דוגמא אישית.
חסיד אחד אמר לפני רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל שרוצה שבניו יהיו עוסקים בתורה. השיב לו הרבי: אם באמת אתה רוצה שיעסקו בתורה, תעסוק אתה בתורה, והם יראו ממך וכן יעשו. ואם לאו, גם בניך לא יעסקו בתורה רק יזהירו לבניהם לעסוק בתורה. דבר זה מפורש הוא בפרשתינו: "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך...והודעתם לבניך ולבני בניך". אם אתה תשכח ולא תעסוק בהם, ורק תודיע לבניך, גם בניך לא יעסקו, ואף הם יודיעו לבני בניך...
על הדיברה: "כבד את אביך ואת אמך... למען יאריכון ימך" מסופר על האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל בעל האמרי חיים, שזמן קצר לאחר בואו לגור בוילחולביץ, באו אליו בני משפחה אחת וביקשוהו לדון דין תורה ביניהם, אודות ירושה שהשאיר להם אביהם שהם אינם מצליחים להתפשר בחלוקתה.
לרבי נודע שאביהם הזקן היה גביר גדול ובשכבו על ערש דווי, באו אחדים מהיורשים והציעו בפניו צוואות שונות שבהם הורשת נכסים מסוימים ליורשים, ואחרים ביקשו להחתימו על רכוש פלוני לפלוני, דבר שציער אותו מאוד, וגרם לו עגמת נפש גדולה בראותו את ילדיו מתקוטטים לעיניו. לאחר מות הגביר, לא יכלו היורשים להתפשר בחלוקת הירושה של אביהם והחליטו לפנות אל הרבי. בבואם אליו עם בקשתם אמר להם הרבי שבשבת בסעודה שלישית יוציא פסק בנדון"! הדבר היה לפלא בעיניהם, ובהוודע הדבר בעיירה הכל תמהו על תשובתו של הרבי, וכי מוציאים דין בלי בירור ובלי שמיעת טענות בעלי הדין וביחוד בסעודה שלישית של שבת?
מרוב סקרנותם התאספו כולם לבית המדרש לסעודה שלישית, לשמוע מה יגיד הרב הצעיר? בדברי התורה אמר הרבי בן השאר: תורתנו הקדושה בפרשה זו מצווה לנו: "כבד את אביך את אמך וכו' למען יאריכון ימיך" לכאורה תמוה צריך להיות כתוב "יאריך", שהקב"ה בעבור מצוה זו יאריך ימיו של מקיימה. מדוע כתוב "יאריכון" בלשון רבים? מי אלה ה"הם" שיאריכו את ימי מקיימי המצוה? אלא יש לומר, כי סדר העולם הוא, שלעת זקנתו של האדם, כשתוקפת אותו חולשה אם יש לו בנים מסורים, מזדרזים מיד לקרוא לרופא שנותן תרופות ועושה מאמץ לרפאות את האב. האב, בראותו את מסירותם של בניו למענו, מתחזק בעצמו, ומחלים ומאריך ימים. בני הבנים בראותם כיצד הוריהם מקיימים מצוות כיבוד אב ואם, לומדים גם הם איך לקיים מצווה זו, וכאשר הוריהם יגיעו לימי הזקנה ינהגו גם כך. אך אם במקרה שהאב לעת זקנתו נחלש ונופל למיטת חוליו, אזי במקום שבניו יזעיקו רופא וינסו להאריך את ימי האב מציעים בפניו צוואות על חלוקת הירושה, מבין האב כי לא בחייו הם מעוניינים אלא בירושתו. ועצם הדבר מקצר מאוד את ימיו.
לבנים אלו ישנם בנים הרואים ולומדים ממעשה הוריהם הם חושבים בליבם, שאבא יקח כמה שיותר שיהיה גם לנו לקחת ממנו בהגיעו למצב דומה. אם כן עונשם של בנים כאלה יהיה, כי גם בהם ינהגו בבוא העת כמו שנהגו הם בהוריהם.
על פי זה פירש את הפסוק "כבד את אביך ואת אמך וכו' למען יאריכון ימיך" אם תקיים מצוות כיבוד אב שכרך יהיה – למען יאריכון ימיך - לשון רבים, כלומר בניך יאריכו את הימים שלך. כמובן שדברי הרבי עשו רושם רב על כל הקהל, ובפרט על היורשים, ואחרי השבת... באו כולם לידי עמק השווה.
הדוגמא האישית היא דרך החינוך הנכונה ביותר והמשפיעה עמוק בלב הבנים.