פרשת בלק ה'תשע"ב פרשת בלק ה'תשע"ב בס"ד שמואל רבינוביץ לא הביט און ביעקב בלעם הרשע מבקש לקלל את עם ישראל ונמצא מברך. בתוך דבריו הוא אומר את הפסוק: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו". הקב"ה לא רואה בעם ישראל מחשבות רעות. בעוד שאצל אומות העולם מחשבה רעה מצטרפת למעשה, אצל עם ישראל אין הקב"ה מצרפה למעשה. עוד מציין בלעם שאצל עם ישראל אין עייפות מעמל קיום התורה והמצוות, אדרבה עושים הם את מצוות ה' בחשק ובשמחה. אם כך יש להבין את סוף הכתוב: ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו. מה הקשר לתחילתו של הכתוב? זאת ועוד, מדוע אצל עם ישראל הקב"ה אינו מצרף מחשבה רעה למעשה לעומת אומות העולם שכן עושה זאת, ובלעם אינו מזדעק על כך ואפילו לא מעיר מילה כלשהי? פירוש נפלא שמעתי על פי משל, למלך שהודיע לבני עיר מסוימת כי יכבדם בביקור בעירם. מיד עם הגעתה של הבשורה הכינו התושבים את מבואות העיר בקישוטי כבוד וכל העיר נוקתה כליל. ההתרגשות גדלה לקראת היום המיוחל. והנה הגיע היום והפמליה המלכותית מתקרבת, כשלפני המלך צועדים משמרות כבוד ובתווך עובר המלך וכתר לראשו משובץ באבנים מרהיבות עין. לאורך כל הדרך נשמעות קריאות הידד, יחי המלך! ואז לפתע מאחד הריכוזים נזרקו אבנים על המלך, ותהום כל העיר. לאחר דרישה וחקירה הוברר כי האבנים הושלכו מאזור ריכוז הילדים, וילדי העיר הם שעשו מעשה נפשע זה. המלך נתן פקודה למצוא את הילדים שידם במעל, ולהביאם למשפט. תוך כדי המשפט הודו הילדים באשמה כשעל המחנך שלהם הוטל לסנגר עליהם. והנה למרות שאשמתם הייתה ברורה והעונש שהיה מיועד להם היה חמור, קם המחנך ואמר: יש לי עדויות שממקום ריכוזם של הילדים עלו קולות תרועה רמים ובהתלהבותם הם צעקו בכל כוחם: יחי המלך! יחי המלך! אם כן, לא יתכן שילדים המריעים יחי המלך מתכוונים לזלזל בכבוד המלך, ואין זאת אלא שמעשה שובבות ופזיזות בלבד הוא שהביאם להשליך אבנים. שובבות זו באה מרוב התלהבותם, והדבר לא נעשה מתוך כוונת זלזול במלכות חס ושלום. לנוכח דברי הסנגוריה של המחנך, הקל המלך בעונשם של הילדים והוא לא דן אותם כמורדים במלכות. הנמשל: חז"ל אומרים שהעונה "אמן, יהא שמיה רבא" בכל כוחו קורעים לו אפילו גזר דין של שבעים שנה, ואפילו שמץ מינות ועבודה זרה נמחלים לו. ההסבר הוא שהעונה זאת מעומק ליבו מוכיח שהוא מכבד את מלכו של עולם, מכיר במלכותו, ורצונו האמיתי הוא שכבוד שמים יתגלה ויתגדל לעיני כל באי עולם. מסיבה זו מביטים בשמיים על עוונותיו ועל הרהורי העבירה שלו כדברים שאינם נובעים מפנימיותו, אלא מתאוותיו החיצוניות, מפזיזות ומקלות ראשו. זהו פירוש הכתוב: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", מדוע ה' מביט בעין כה טובה על ישראל? מפני "שה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו", מפני שבפנימיותו אותו אדם מריע למלך והוא מעוניין בכל ליבו בהתגלות מלכות ה' בעולם, כך שברור שאדם שכה אוהב את המלך, אינו יכול להחשב למורד במלכות. הסבר נוסף מובא באור החיים הק' שהשבוע שקוראים את פרשת בלק חל יום פטירתו. הוא מסתמך על דברי הגמרא במסכת ברכות (ס"א ע"ב) שכשסרקו את בשרו של רבי עקיבא במסרקות של ברזל, היה מאריך באחד של שמע ישראל עד שיצאה נשמתו. וזהו פירוש הפסוק "ה' אלוקיו עמו"- שהיה מדבק נפשו עד שיצאה נשמתו בה' ובאלוקיו, אפילו בזמן "שתרועת מלך בו" – שדוקרים את גופו בחרבות ובמסרקות. באותה שעה עדיין היה לרבינו הק' כסף, ועל כן טמן את הזהב והלך לו ללמוד. אולם גם בשובו לביתו נשכח הדבר ממנו לגמרי מרוב טרדתו בלימוד. ביום הנקבע באו שני המשרתים ובקשו ממנו את התכשיט, אז נזכר מהדבר והגיד להם כי עדיין לא התחיל בזה. העבדים בהיותם שונאי ישראל שמחו על מוצאם מקום לגבות חוב מיהודי, וילכו והלשינו לפני המלך כי רבינו הק' מרד בו והשפיל כבוד מלכותו. תיכף נגזר על רבינו לזורקו לתוך גן אריות טורפות כי כן דבר המורד במלכות. ואף ציווה להרעיב את האריות לפני שיטילו אליהם את רבינו. כשבאו השוטרים לקחת את רבינו, ביקש מהם להרשות לו ליקח את התהילים וספרים אחדים וטלית ותפילין, לעגו עליו ואמרו: וכי סבור אתה שהינך הולך לגור במלון, והלא למיתה בגוב האריות הנך הולך! אבל רבינו לא שט ליבו לדבריהם ולקח תרמילו. עד שאשתו אפילו לא ידעה מכל הענין, וכששאלתו – לאן אתה הולך? ענה: עוד מעט אני חוזר. משרתי המלך זרקוהו לגוב האריות. אך כששומר האריות פתח את החלון לראות מה מתרחש בפנים, נבהל ממראה עיניו, כי רבינו הק' מתעטף בטליתו והניח תפילין וישב להתפלל וללמוד בקול רם, ולפניו יושבים האריות סביב כחצי גורן עגולה כתלמידים לפני רבם ומאזינים לקולו. נתקיים בו "ומוראכם וחתתכם יהיה על כל חית הארץ" (בראשית ט, יב). רעדה אחזתו והלך תיכף וסיפר למלך. לשמע הדברים הלך המלך בכבודו ובעצמו וראה במו עיניו את המראה הנורא הזה, כשהוא אומר: עתה ידעתי כי יש אלוקים בישראל וגזר להוציא את רבינו ואת חפציו. בצאתו שאלהו המלך פשר דבר? ויען, דהואיל שנמנע מהמלאכה בעבור שהשקיע עצמו בתורה הקדושה ע"כ התורה מגינא ומצלת עליו ויבקש המלך סליחתו וישלחהו לשלום בכבוד גדול. כך שקוים באור החיים הק' דבר הכתוב: "ה' אלוקיך עימו" גם כשתרועת מלך בו כשזרקוהו לגוב האריות. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים