פרשת חוקת ה'תשע"ב פרשת חוקת ה'תשע"ב בס"ד נחש הנחושת משלך בפרשת השבוע אנו קוראים על חטא נוסף של בני ישראל אשר דיברו סרה בקב"ה ובמשה רבנו, ובעקבות כך שולח ה' בעם נחשים שרפים הנושכים וממיתים. משה רבינו מתפלל אל הקב"ה וכך נאמר: ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי..." חז"ל אומרים כי משה רבנו צווה לעשות נחש נחושת מכספו. וכך דרשו "עשה לך - משלך" (עבודה זרה מד, א). ויש להבין הרי נחש זה בא להציל את העם מן המכה הנוראה שנחתה עליהם בגין דיבתם הרעה בה' ובמשה רבינו, א"כ מדוע משה רבינו שדיברו בו צריך לממן את הנחש מכספו הפרטי ולא ממקורות ציבוריים של העם המבקש להינצל מן המגפה? על מנת להבין זאת, יש להתבונן מדוע אכן כל כלי המשכן שעשה משה, קבעו חז"ל שהיו יפים לשעה ולדורות, חוץ משתי החצוצרות כסף שיהושע לא הורשה להשתמש בהן והן נגנזו? מפרשי התורה והחסידות פירשו זאת, כי החצוצרות מסמלות את כלי הביטוי ואמצעי התקשורת שבאמצעותן נוצר הקשר בין המנהיגות לבין העם. דרך התקיעות והתרועות למד העם לדעת מה רוצים מנהיגיו ממנו. לכן נקבע שכלי הסברה זה יהיה לשעה, ולא לדורות, כי רק בתנאי המחנה ששררו במדבר אפשר להתקשר עם עַם בשתי חצוצרות, אולם לאחר שנכנסו לארץ ועברו שבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה לא ניתן עוד ליצור קשר על ידי שתי חצוצרות. הכלים חייבים להתאים עצמם למציאות המשתנה, כך שלכל דור יש את אמצעי התקשורת שלו בין מנהיגיו לעם ואין להשוות בין דור לדור. עפי"ז ניתן להבין מדוע בנחש הנחושת צווה משה רבינו לעשות זאת משלו. שהרי כבר שאלה המשנה במסכת ראש השנה (כ"ט) וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לא היו נימוחים. כך שהנחש היה אמצעי וכלי של משה להביא את ישראל לשעבד את ליבן לאביהם שבשמים שזה היה מהות התרופה. גם בזה י"ל שבכל דור ודור יש את האמצעים העכשוויים להפנות את לב ישראל לאבינו שבשמים. פעם זה בצורת נחש ופעם זה בצורה אחרת. אך הנחש עצמו אינו המהות, אלא כלי באותו דור לחבר את ליבותיהן של ישראל לאבינו שבשמים. ע"כ בדור ההוא צווה משה לעשות דווקא משלו, כדי ללמדנו שאין הנחש עיקר אלא שעבוד הלב לאבינו שבשמים הוא העיקר. ובכל דור יש את התנאים והאמצעים שבאמצעותן ניתן להשיב לב בנים על האבות. המלבי"ם מציין כי את הנחש פגשנו אצל משה רבינו גם בתחילת שליחותו אל העם כאשר הורה לו הקב"ה להשליך את המטה אשר בידו ארצה והוא נהפך לנחש, ולאחר מכן נהפך חזרה למטה. יש בכך רמז שמה שאצל שאר בני האדם נחשב כנחש, אצל משה רבינו אשר משל בצורה מוחלטת בכל כוחות נפשו נתקדש הנחש ונהפך למטה אלוקים. לפיכך עתה כשהעם חטאו ולקו בנחשים הורה הקב"ה לרפאותם בנחש שמשה עשו משלו, כי משה רבינו ידע להפוך את הנחש למטה אלוקים, ואותו כלי ששימש כעונש נהפך לתרופה למחלת העם. לדרגה כזו הגיע רק משה רבינו אשר רק הוא יכול להפוך נחש למטה אלוקים, והנחש הממית נהפך על ידו לנחש מחיה. ועל כן נאמר לו עשה לך – משלך. הגמרא במסכת תענית (כג, א) מביאה את המעשה בחוני המעגל, כששב לאחר שבעים שנה למקומו, הלך לבית המדרש ושמע שם את רבנן שהם אומרים, "ברורה לנו השמועה כמו בשנות חוני המעגל, שכשהיה בא לביהמ"ד כל קושיא שהיתה לרבנן היה משיב עליה". אמר להם חוני "אני הוא" ולא האמינו לו ולא כבדוהו כיאות לפי כבודו. חלשה דעתו של חוני וביקש רחמים על עצמו ומת. אמר על כך רבא זהו שאומרים האנשים "או חברותא או מיתותא...". שמעתי להקשות מדוע באמת לא האמינו לו רבנן, הרי ראו שיש בידו לפשוט כמו חוני המעגל כל שאלה וסוגיה? ועוד, למה בגלל שלא האמינו לו ביקש חוני המעגל לעבור מהעולם ולא המשיך בשלו לעמול בתורה? י"ל על פי הרעיון שהבאנו, שהדברים שהשמיע חוני המעגל בפני רבנן היו בנוסח ובכלים של חוני המעגל בזמנו. אולם לדור אחר מאוחר יותר אין טעם בדברים שהיו מתאימים לדור קודם על כן, כיון שהם ציפו שחוני יאיר להם בדברים שהיו מתאימים כפי זמנם ומדרגתם והוא לא יכל לעשות כן, ומשום כך לא האמינו לו שהוא חוני. וכאשר חש בכך, הבין חוני המעגל שיותר אין לו חברה לפרוח עימה בעמל התורה, הוא לא שייך לדור זה, ודורו כבר נעלם ולא קיים ומשום כך ביקש למות... לכל דור יש את הכלים שלו להבין ולהשכיל בתורה, להשיב לב אבות על בנים ולהשמיע את קול ה'. עלינו לנצל את הכוחות של דור זה ולקרב באמצעותן את לב אחינו אל אבינו שבשמיים. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים