פרשת שלח ה'תשע"ב פרשת שלח ה'תשע"ב בס"ד הרב שמואל רבינוביץ למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? רש"י בתחילתה של פרשתנו אומר: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". תמהו המפרשים: וכי מה פשר שאלה זו, וכי לא יתכן שכך היה סדר האירועים במדבר? משיב על כך המהר"ל שבני ישראל כבר ביקשו מרגלים עוד קודם לכן, כפי שמספר משה רבנו במשנה תורה: "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", אך בקשתם לא נענתה מיידית. רק לאחר חטאה של מרים ועונשה, נצטווה משה רבנו: "שלח לך אנשים". ועל כך שואלים חז"ל: מדוע נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? והרי בקשתם קדמה למעשה מרים, ומדוע בוצע בפועל רק לאחר מכן? ותשובתם היא, כדי שילמדו ממרים. ביקשו חז"ל ללמדנו, כי עד לחטאה של מרים ועונשה הכבד, לא היה לבני ישראל את הכלים להתמודד עם יצר הכבוד המחלחל בתוככי הלב. הכישלון היה צפוי מראש, לא היתה להם יכולת בחירה, ועל כן הקב"ה עיכב בידם. אבל לאחר שראו ישראל את התוצאה המרה של הוצאת דיבה, ניתן בידם כלי המלחמה במאבק מול היצר, ואז הקב"ה כבר לא עיכב בידם ונתן אפשרות לשלוח את המרגלים, למרות הטענה שהרי הוא אמר להם שהארץ טובה היא ואיך הם מפקפקים בזה ורוצים לשלוח מרגלים? "ורשעים הללו ראו – ולא לקחו מוסר", אומר רש"י, הם אכן ראו את מעשה מרים, אך לא התבוננו בו היטב כדי להסיק את המסקנות המתבקשות. לו היו המרגלים מתבוננים לעומק ומשכילים להבין את הסכנה האיומה המרחפת על האדם אם יוציא דיבה שלא כדין, אזי היו נרתעים שבעתיים קודם שהיו באים להוציא על דיבה על הארץ. הם היו בוחנים עצמם חזור ובחון, לפשפש בתוככי לבם, האם דבריהם אכן משקפים את האמת כצורתה, או שמא נגועים הם בתאוות המגונות החבויות בעמקי הנפש. אין כל ספק כי גדולי עולם אלו, אם לא היו מסתפקים בראייה בעלמא אלא לוקחים מוסר ממעשה מרים, יכולים היו להבין כי דבריהם ומסקנותיהם על הארץ אינם משקפים את האמת הצרופה, אלא נובעים כל כולם מתאוות הכבוד החבויה בנפשם ומהחשש פן ימעט כבודם כאשר יכנסו לארץ. אך "אנשים כשרים" אלו לא התבוננו, לא הסיקו את המסקנות המתבקשות ועל כן ברגע אחד הפכו מכשרים לרשעים, תוך שהם גוררים אחריהם אומה שלימה אל עברי פי פחת. סיפר פעם בחיוך המגיד הירושלמי המפורסם הגה"צ רבי שלום שבדרון זי"ע בדרשתו בליל שבת בזיכרון משה: פעם בא יהודי אל הרב וביקש ממנו עצה כנגד הגאווה, "איך נפטרים מהגאווה"? אמר הרב: "היכנס לבית המדרש ותמתין לי ליד הבימה, כרגע אני טרוד מאד. המתן לי שם, ועוד מעט אני אתפנה אליך". אחרי כמה דקות נכנס אל הרב יהודי אחר וביקש ממנו עצה: "אנשי 'מס הכנסה' פשטו על העסק שלי, ודורשים ממני סכומים שאין לי. מה לעשות?" אמר לו הרב: "לך לבית המדרש, ליד הבימה נמצא יהודי שאמרתי לו להמתין, ותבקש ממנו עצה"... נגש אליו היהודי והחל לתנות את צרותיו עם מס הכנסה, עצר אותו האיש ואמר לו "טעית, אני לא הרב!" נזעק היהודי: "אבל הרב אמר לי שאלך אליך ואתה תיתן לי עצה ותפתור את בעיותיי"? חזרו שניהם לרב, תמה הממתין ושאל: "למה הרב שלח אותו אלי? וכי יש לי 'ראש' בשביל עצות כנגד מס הכנסה?"..אמר הרב: "אתה לא יכול לעזור לו? בסדר, חשבתי שאתה יכול לעזור, תחזור ותמתין לי ליד הבימה..." לאחר מכן נכנס אל הרב יהודי שעומד להשיא את שתי בנותיו וכסף אין. אמר לו הרב: "תיגש לבית המדרש, שם עומד יהודי ליד הבימה, הוא יעזור לך". נגש אבי הבנות אל היהודי שלנו והחל לפרט את סכומי הכסף שלהם הוא זקוק לצורך החתונה. גם אותם עצר האיש ואמר לו: "למה הרב שלח אותך אלי? מהיכן יש לי לתת לך, אפילו לחתן את בנותי אין לי". נגשו שניהם לרב, אמר הרב: "אין לך כסף לעזור לו? בסדר, חשבתי שאתה יכול לעזור, תחזור אל בית המדרש ותמתין לי שם..." בינתיים נכנס אל הרב יהודי עם ריאה של בהמה שיש עליה שאלה שהרב יפסוק. שלח אותו הרב אל אותו אדם ליד הבימה. הגיע אליו ושאלו. תמה האיש והתרעם: "מאיפה שאדע לפסוק לך?" וגרר את היהודי לרב. אמר לו הרב: "תפסוק לו לגבי הריאה, האם היא כשרה?" ענה היהודי "אני לא מבין כלום בעניינים כאלה, אני לא יודע מאיזה צד פותחים את ה"שולחן ערוך"... לא נורא, חשבתי שאתה כן יודע, אמר הרב, "לך ותמתין לי ליד הבימה..." מיד אח"כ נכנס אל הרב יהודי, עגלון, שעגלתו נתקעה בבוץ והוא נזקק לאדם בעל כוח שיעזור לו לחלצה. אמר לו הרב: "אין בעיה, תיגש ליד הבימה, שם עומד יהודי, תבקש ממנו". שוב השתומם אותו יהודי שהמתין בבימה על הרב שהפנה אליו אנשים לפתור להם בעיות, וניגש אל הרב: "רבי, עברתי ניתוח לא מזמן, ובכלל אני יהודי חלש, איך אוכל לחלץ את העגלה מהבוץ?".. אז פנה אליו הרב ואמר: "שכל? אין לך , כסף? גם אין לך, הלכה? הרי אתה לא יודע מאיזה צד פותחים את ה"שולחן ערוך", כוח? שכחת מתי היה לך – ולך יש עוד עזות לחפש עצה כנגד גאווה? על מה יש לך להתגאות?!... אם נתבונן ביכולותינו ובכוחותינו אזי לא נגיע למכשלות ולגאווה. התביעה נגד המרגלים היתה על שלא התבוננו בפרשת מרים ולקחו ממנה מוסר. אם היו מתבוננים בעונש המוציא דיבה, בכוחו של משה רבינו ובגדולת ה', הרי לא היו זקוקים כלל למרגלים, וגם אם כן היו מסתכלים מהיבט נכון ולא מתוך שיקולים אנוכיים. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים