חג השבועות ה'תשע"ב

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

כמה יוסף איכא בשוקא
הגמרא במסכת פסחים (ס"ח) מביאה את דברי רב יוסף בחג עצרת. וכך אמר: "עבדי לי עגלא תלתא, אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא". ומסביר רש"י שרב יוסף ביום טוב של שבועות אמר לאנשי ביתו, הכינו לי "עגלא תילתא"- עגל שלישי לבטן, שנולד השלישי, דמובחר הוא ביותר. ומדוע? "אי לאו האי יומא"- אם לא אותו יום של מתן תורה שבשל כך זכיתי ללמוד תורה. "דקא גרים"- שנתרוממתי, "כמה יוסף איכא בשוקא" - הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ואז מה היה ההבדל ביני לבינם...
דברי רב יוסף אלו תמוהים מאוד, וכי כל ענינו של חג השבועות הוא: "כמה יוסף איכא בשוקא"? לא מתן תורה, לא בחירתנו כעם סגולה, לא הערבות ההדדית, כל מה שמשמח את רב יוסף ביום זה הוא "האני" כביכול, אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא?
הרה"ק בעל הקדושת ציון מבאבוב זי"ע נתן כאן הסבר נפלא על פי דברי המפרשים ששואלים: איך יתכן שאדם יקיים כל התרי"ג מצוות, הרי, יש מצוות הנוהגות רק בחלק מסוים מעם ישראל, כגון מצות פדיון הבן, שנוהגת רק אצל ישראלים שנולד להם בכור פטר ולא אצל כהנים ולויים. ויש מצוות הנוהגות רק בתנאים מסוימים, כגון מצות יבום וחליצה, שנוהגת רק כאשר "ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו" (דברים כ"ה, ה') ויש מצוות שנוהגים בכהנים בלבד, ועוד כיוצא בזה?
ותירצו, שיש שלושה דרכים אשר בהם יכול להיחשב לאדם כאילו קיים התרי"ג מצוות:
א. על ידי גלגול, שנשמתו חוזרת לעולם בגוף אחר, פעם אצל החלק של העם שנוהג בו המצוות החסרות לנשמתו, ופעם אצל מי שיהיה לו בו התנאים הצריכים לקיום המצוות החסרות לנשמתו. ב. כאשר יתנהג באהבה ובאחווה עם בני אדם, כי על ידי האחדות נחשב כל ישראל כנפש אחת, וממילא, כשזה מקיים מצווה זו וזה מקיים מצווה זו, הרי כאילו כל אחד מקיים תרי"ג מצוות כולם. ג. על ידי לימוד התורה של כל מצווה ומצווה. כמו שאמרו חז"ל: כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו' (מנחות קי ע"א).

והנה, בעת מתן תורה היו כל ישראל באחדות ואהבה, כמו שנאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" -כאיש אחד בלב אחד (רש"י, שמות י"ט, ב') כי האחדות הייתה ההכנה לקבלת התורה. וא"כ, זאת הכוונה בדברי רב יוסף "אי לאו האי יומא" – שקבלנו את התורה והיינו באחדות, וכתוצאה מהערבות ההדדית הזו נחשב לי כאילו קיימתי כל התרי"ג מצוות כבר בפעם הזאת שנבראתי, אזי, "כמה יוסף איכא בשוקא" – מי יודע כמה פעמים הייתה נשמתי צריכה לחזור ולהתגלגל לעולם בגופם של אחרים על מנת שאקיים את כל תרי"ג מצוות.
רעיון זה מלמד את חשיבות הערבות ההדדית שקיבלנו על עצמינו ביום זה, שנותן לנו את היכולת לקיים תרי"ג מצוות בשלמותן.
מרן הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע מצא פעם חסידים יושבים בצוותא ושותים "לחיים", והוא לא הראה להם פנים שוחקות. הבינו החסידים שהרבי אינו רואה בעין יפה את ישיבתם. אחד מן החבורה הרהיב עוז בנפשו ושאל את הרבי: הלא כתיב "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", והוסיף שידוע בשם הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע שכאשר חסידים יושבים ומאחלים זה לזה "לחיים", נחשב זאת להם כאילו הם עוסקים בתורה?
השיב להם הרה"ק מרוזין: מצינו בתורה למילת "פסל" שפעם עניינה קודש ופעם פירושה עבודה זרה. בפרשת תשא נאמר: פסל לך שני לוחות אבנים", דבר שבקדושה. בפרשת יתרו נאמר: לא תעשה לך פסל, ושם הפירוש הוא עבודה זרה. ולכאורא איך הקב"ה בחר להשתמש במילה "פסל" שהיא סמל של עבודה זרה בעשיית לוחות הברית שהם קודש?
אלא כאשר המילה "לך" באה אחרי "פסל" –"פסל לך" – היא קודש, אולם אם ה"לך" קודם - "לך פסל"-אזי היא עבודה זרה. וללמד בא: אם אדם שם הנאתו וטובתו בראש, ה"לך" קודם אצלו, הרי זו עבודה זרה. אבל אם אינו מתכוון להנאתו ולטובתו-אף שיש לו הנאה בדבר, כמו משה שנתעשר מ"פסל לך"-הרי זה קודש. אשר על כן הקב"ה בחר דווקא במילה "פסל" כדי ללמדנו שגם החומר השלילי ביותר ניתן לעשותו קודש. אבל התנאי הוא לסלק את האינטרסים האישיים, ה-"לך" ולדעת שאנחנו חלק מעם.
אם מסלקים את ה"אני" ומקיימם בכל לב את "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" אזי זוכים לקיים את תרי"ג מצוות במלואן.