נאום הרמטכ"ל בטקס יום הזכרון התשע"ב

הדלקת נר זיכרון ע"י נשיא המדינה ברחבת הכותל המערבי
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
ב' באייר התשע"ב, 24 באפריל 2012

כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס,
מפקדים וחיילים,
בית ישראל המתעטף ברוחו המיוחדת של יום הזיכרון,
והיקרים מכול – בני המשפחות השכולות,

הכאב המפעם בחלל הריק שבליבכם אין לו מועד או שעה ביום. איש מלבדכם לא יוכל להעיד כמה הוא עמוק, כמה הוא מטלטל.
זהו כאב המחזיר אתכם לנקישה הגורלית על דלת ביתכם – שללא מילים בישרה על הנורא מכול.
הרגע הזה שבר את חייכם לשניים, ומעתה יש את  "החיים לפני" ואת "החיים אחרי".  
אנו, המלווים אתכם כל העת בחרדת קודש, יודעים כי חיים שלמים הצטמצמו לכמה ימים, שבהם כל פעולה הייתה האחרונה – החיבוק האחרון, החיוך האחרון, התפילה האחרונה שיחזרו בשלום.
גם עבורנו, החברים לנשק, מתנקזים הזיכרונות לאותה מילה אחרונה; לאותו מבט חטוף בקרב האחרון.
בשנים ארוכות של שירות צבאי התמלא אלבום השכול שלנו בתמונות וברגעים שהטביעו בנו את חותמם.
בתחילה שכלנו את חברינו ואת מפקדינו, אחר כך את פקודינו, וברבות השנים גם את בניהם שהתבגרו ובחרו ללכת בדרכם.
זוהי שרשרת בין-דורית מופלאה אך נוראה, המצמררת את גופינו בכל פעם מחדש למשמע הצפירה הקורעת את השקט וקורעת את הלב.
כמפקדו של צבא ההגנה לישראל, בשמם של עמיתיי המפקדים בעוצבות ובחטיבות, בטייסות ובשייטות, ובשמם של כלל חיילי צה"ל, אני עומד מולכם הערב, מביט בעיניכם, מחבק אתכם; ומבטיח להגשים את צוואתם הנצחית של היקרים לכם מכול – לשמור עליכם, לשמור על כולנו, לשמור על הבית.

מכובדיי,
הכותל הזה, זכר אחרון למקדשנו, היה לקן תפילותיו הנידחות של עם ישראל שהתקבץ מכל קצוות תבל. הוא קישר בינינו, הוא ליכד אותנו, הוא היה משל לחומת האחדות של צה"ל ושל העם כולו!

מפקדי צה"ל וחייליו,
בא ההגנה לישראל הוא חומת המגן הבנויה מאלפי חיילים וחיילות, מפקדים ומפקדות בסדיר ובמילואים.
בטירונות, בקורסים, באימונים, בהכשרות וביחידות השונות הם לומדים יחדיו את רזי המקצוע הצבאי וקושרים את גורלם בגורל חבריהם.
שכם אל שכם, הם מבצעים כל משימה, בכל מקום ובכל זמן. בשעה שאנו מכונסים כאן, הם נמצאים שם, בשטח; מאוחדים סביב המטרה; מגנים עלינו.
ברגעים הללו, בכל יחידה ובכל מוצב, המפקדים והחיילים הללו מדברים זיכרון.
לנגד עיניהם עולים שדות האבן הבלתי נגמרים של מצבות זהות, הטומנות תחתיהן את שלל גווניו של העם הזה   –   ילידי הארץ ועולים, יהודים ושאינם  כאלה, נשים וגברים, חילונים ודתיים. ציווי אילם לאחדות החיים.

המנהיג הציוני ברל כצנלסון אמר – "אנשים מחפשים את הפירוד, בשעה שעל קרש צר אחד אנו עומדים כולנו יחד". ואכן, מילותיו נראות נכונות מאי-פעם נוכח האיום על ביטחון ישראל.
לאחר שערפילי המהפכות החלו לשקוע, ניכר כי אנו מביטים במזרח תיכון שונה משלמדנו להכיר בעשורים האחרונים.
על חורבותיה של המפה האסטרטגית הישנה, הולך ומתגבש מצרף אתגרים חדש ומשמעותי. בתוך המציאות המעורערת הזו, אנו עדים לניסיונם של אויבינו הקרובים והרחוקים לפגוע בכל שבנינו.
מדינת ישראל מיום הקמתה לא השלימה ולא תשלים, עם איום על אזרחיה.
בצד הכמיהה לשלום ניצב צה"ל מול איומים אלה, כחומה בצורה ואיתנה; כצבא חזק, מאומן ושקול; צבא נחוש ומתקדם, המוכן לכל קרב ולכל משימה!

אדוני הנשיא, אזרחי ישראל,
במעמד זה של זיכרון לאומי, עולה אמת אחת ברורה –  אם נגזר עלינו לשלם יחד מחיר דמים כואב, ולפעמים אף למסור את חיינו; יש לנו החובה לגשר על הפערים; להתייצב זה לצד זה, ולשרת בצה"ל – הצבא של כולנו; לשרת את המדינה ולשרת  את החברה.
רק כך נוכל לכל אתגר, ונביא ביטחון אמת לארצנו!
רק כך, נצליח להגן לחיות, לבנות ולהיבנות כאן יחדיו!
אני מאמין כי אם נשכיל לשמר את מוכנותנו המבצעית ואת נחישותנו, ונקיים שלום אמת בתוכנו פנימה, נוכל לאזור את העוצמה הדרושה כדי לנצח כל מערכה, להרחיק אויב מגבולותינו ולאפשר שיבוא שלום לישראל.
או אז יתגשמו בנו דברי הפסוק: "למען אחי ורעי אדברה-נא שלום בך".   
דרכם של הנופלים צוואת חיים היא לנו.  יהי זכרם ברוך!