חג הפסח ה'תשע"ב חג הפסח ה'תשע"ב בס"ד הרב שמואל רבינוביץ גאל ישראל הרב הקדוש מסדיגורא זי"ע, היה נוהג לספר מדי שנה בשנה, בליל בדיקת חמץ, סיפור זה: בכפר אחד שליד קולבסוס, דר יהודי אחד שחכר את בית המזיגה של הפריץ. שנה אחת לא היה בידו לשלם את דמי החכירה. הפריץ שלח כמה פעמים לבקש את דמי החכירה, ולבסוף אף איים עליו קשות. ויהי ביום שבת הגדול, שלח הפריץ את אנשיו, ואלה השחיתו את בית היהודי, כשאומרים לו, שזה רק אות וסימן למה שעוד ייעשה בו אם לא ישלם. לאחר שהלכו הפורעים, היהודי ובני ביתו ישבו נדכאים ושוממים מגודל הצרה, החליט היהודי לילך לקולבסוב, לשמוע דרשת שבת הגדול מפי המרא דאתרא. בקולבסוב שימש אז ברבנות הרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל זצוק"ל. שאחר כך נתפרסם בשם האפטער רב, בעל ה"אוהב ישראל". ויהי כבוא היהודי, כבר עמד הרב באמצע דרשתו, התיישב לו בין הקהל והכין את לבו לשמוע. בין הדברים שמע שהרב אומר שישנן שתי ברכות "גאל ישראל" לשון עבר, ו"גואל ישראל" לשון הווה. האחת על גאולת מצרים, ואחת מוסבת על גאולה יום-יומית, שאם אפילו יש באיזה כפר, יהודי שאין לו לשלם שכר החכירה, והפריץ שולח אנשיו לחבל בתוך ביתו ולהרוס את רכושו – גם לו הקב"ה הוא גואל ומושיע לשון הווה. איש לא הבין את דבריו, אבל הכפרי היה בטוח שאליו התכוון הרב. בלב רונן ובשמחה עצומה חזר לביתו כשהוא אומר: הרבי אמר 'גואל ישראל'! במוצאי שבת שלח הפריץ את שליחיו כדי לראות מה עושה החוכר, לאחר החורבן הגדול שנעשה לו. והנה רואים השליחים אותו כשהוא רוקד ומנגן, קופץ ושר: הרבי אמר 'גואל ישראל'. הם תמהו מאד על החזיון המשונה הזה, ובאו לספר לפריץ שכנראה מרוב צרותיו נטרפה דעתו, שכן מצאוהו כשהוא יוצא במחול ומזמר ומרנן. מיהר הפריץ לקרוא לכפרי. בני המשפחה נבהלו מאוד, ואילו היהודי הלך בלב בטוח. פנה אליו הפריץ: מדוע אתה 'לא יוצלח' שכזה? השיב לו הכפרי: וכי מה אוכל לעשות? אמר לו הפריץ: לך בשמי אל משרפות היין שרף, ותקבל מהם בהקפה יין שרף מובחר, תמכור את היי"ש, ותוכל להביא לפרנסת ביתך, וגם להחזיר את החוב, וכך עשה. ובמשך הימים האחדים שעברו משבת הגדול עד ערב פסח, עלה בידו רווח יפה שהספיק לו לפרנסת ביתו, ולהחזרת חלק מהחוב. לאחר שהוא קנה את כל צרכי החג ברווח. צרר כיס מעות, והביא לרב מקולבסוב כשהוא אומר: הבאתי לרבי דמי 'גואל ישראל'. בקריעת ים סוף (שמות יד' כב) נאמר כך: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" – קודם ים ואחר כך יבשה. ואילו בהמשך (פסוק כ"ט) נאמר "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" – קודם יבשה ואחר כך ים, והדבר אומר דרשני. וביאר בעל ה'נועם אלימלך', שבתחילה הם נכנסו לים, והים הפך ליבשה. אבל אח"כ הם הגיעו למדרגה גבוהה כזו, שהם הלכו ביבשה כמו שהלכו בתוך הים, כלומר: הגיעו להכרה שהיבשה היא בעצם בדיוק כמו ים ואין הבדל ביניהם. החתם סופר ביאר זאת במשל נפלא על צייר שהחליט לצייר את סוסו של המלך. מה עשה? לקח לוח ענק כגודלו של הסוס, והתחיל לצייר. הוא עשה זאת בדייקנות מרובה, תוך הקפדה לא לשכוח את כל הפרטים הקטנים ביותר, עד שהיה נראה הציור בדיוק כסוסו האמיתי של המלך. והוא החליט להעמידו במרכז העיר. אולם האנשים שעברו, הסתכלו עליו – והמשיכו הלאה, כלל לא נעצרו, לא התפעלו במיוחד. הצייר לא הבין מדוע לא מתפעלים, הרי הוא צייר יפה כל כך, והסוס של המלך היה מיוחס וידוע? עד שאמר לו חכם אחד: הציור הוא כה מדויק, הסוס נראה כה חי ואמיתי, בגודלו הטבעי – עד שכל האנשים שעברו חשבו שזהו סוס חי, וא"כ ממה יש להתפעל?! וכי זוהי להם הפעם הראשונה בחייהם שהם רואים סוס?!.. הם כלל לא חשבו שזהו ציור, וממילא לא היה אצלם מקום להתפעלות. מה עשה? הלך הצייר וחתך את הסוס בקו שחור. ברגע זה, ראו כולם שזהו ציור, ואז נוכחו לדעת עד כמה שהוא יפה, כי הבינו שזה לא סוס חי, ואם כך התגלה לעיניהם היופי המיוחד הטמון בציור, יופי שטרם נראה כמותו. אנשים נולדים על היבשה, דורכים על היבשה, הולכים כל ימיהם על היבשה. חיים על היבשה וגם מתים על היבשה. ממילא הם מתרגלים ליבשה, ואינם שמים לב ל"רוקע הארץ על המים"! רצה הקב"ה שיתרוממו מעט גבוה יותר, שישימו לב שדורכים על בריאה של השי"ת הרוקע הארץ על המים. מה עשה? קרע את ים סוף, ואז "ותיראה היבשה" – מתוך קריעת הים ראו את היבשה, וכתוצאה מראיה זו טיפסו לדרגה כזו גבוהה, שהיו בבחינת "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" – גם כשהתהלכו על פני היבשה, עשו זאת מתוך אותה התפעלות שהיתה להם לפני כן בשעה שהלכו בתוך הים! בקריעת ים סוף הבינו בני ישראל שגם ביבשה אנו חיים בתוך נס. אמנם יש גאל ישראל במצרים, אך יש גואל ישראל שבכל יום ויום , ערב ובוקר וצהריים. וזה מה שצריך ללמד אותנו הרגעים הגדולים של ימי הפסח, שנדע שגם היבשה היא בתוך הים. וההליכה בה היא נס בדיוק כמו קריעת ים סוף. ומשום כך אנו מספרים ביציאת מצרים ומזכירים יציאת מצרים ביום ובליל, ואומרים את שירת הים מידי בוקר, כדי שנודה להקב"ה לא רק על גאל ישראל, אלא גם על גואלי ישראל ערב בוקר וצהרים. על ניסך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת... הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך כי מעולם קיווינו לך. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים