פרשת יתרו ה'תשע"ב פרשת יתרו ה'תשע"ב בס"ד ושם האחד שני בניו של משה רבינו נקראו על שם המאורעות שאירעו למשה רבינו כמו שנאמר: "שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה, ושם האחד אליעזר כי אלוקי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה" - בכורו גרשום נקרא ע"ש גלותו ממצרים למדין והיותו גר בארץ נכריה. בנו השני אליעזר נקרא ע"ש הנס שפקד אותו, בעת שגילו דתן ואבירם את הריגתו של המצרי על ידי משה, ופרעה ביקש להרוג אותו בעבור זה והוא ניצל. כמו שאמרו חז"ל, בשעה שהעלוהו לבימה והניחו סייף בצווארו, נעשה צווארו כעמוד של שיש ולא יכלו להורגו. מפרשי התורה הקשו שהרי סדר המאורעות היה להפך, ראשית ניצל מחרב פרעה ורק בעקבות כך גלה למדין והיה גר בארץ נכריה. א"כ היה צריך לקרוא לבכורו אליעזר ולבנו השני גרשום? כ"ק מרן האדמו"ר ה"בית ישראל" מגור זצוק"ל חשש מאוד באשר לגורל חייהם של בני משפחתו בעת השואה, הוא נהג כמאמר חז"ל (ברכות י' ע"א), שאין להתייאש מן הרחמים אפילו כאשר חרב חדה מונחת על הצוואר. משום כך לא פסק מלעשות פעולות שונות כדי להצילם בכל דרך אפשרית. לבסוף הגיעה אליו השמועה הנוראה שהוצאו כולם להריגה רח"ל, הוא קיבל את בשורת איוב זו בגבורה עילאית של מקדשי השם... השיב הרבי ה"בית ישראל" על שאלה זו בשם אביו ה"אמרי אמת", שכל זמן שישראל עדיין שרויים בצרה במצרים ורודים בהם בפרך, פרעה רוחץ בדם ילדיהם את גופו ורודף אותם, לא היה משה רבינו מסוגל כלל לקרוא שם לזכר הצלתו הפרטית, על כן קרא ראשית לבנו בכורו על שום שהינו גר בארץ נכריה, מאורע שגם כל ישראל חוו על בשרם באותה עת. רק לאחר שנתבשר על הגאולה בסנה, עת עומדו לשליחות הגדולה להיות רוען ומושיען של ישראל ולהוציאן ממצרים יכול היה להתייחס גם לנס האישי שלו, על כן רק לבנו השני אשר נולד ערב יציאתו ממדיין כפי שמסופר על הנחש אשר רצה להורגו בגלל של מל אותו בזמנו, קרא אליעזר. הוסיף הרבי זצ"ל: ראה ראינו במלחמה האחרונה יהודים שאבדו את הכל, את המשפחה והילדים. היו אנשים פשוטים שנלקח מהם הכל ולא רצו לחיות יותר. אחרים היו שואלים את עצמם באיזו זכות נותרנו אנחנו בחיים? כמו אז במצרים שבני ישראל סבלו מאוד... ויענונו... כאשר ניצל משה רבינו מחרב פרעה הוא לא היה מסוגל בשום אופן לשמוח בזה, כל עוד בני ישראל שרויים בצרה, חייו לא היו שווים בעיניו. מה לו חיים כשבני ישראל נתונים למשיסה, ואיך יקרא עכשיו את שם בנו לזכר החסד הפרטי שנעשה לו?! רק אחרי ששלח אותו הקב"ה למצרים, בראותו שכבר מתחיל אור הגאולה להתנוצץ, אז הרהיב לקרוא לבנו השני את השם "אליעזר" – כי אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, כך אמר הרבי על עצמו שזהו הזמן שלו להודות להשי"ת על הניסים שהיו עמו. ניתן להסביר על פי זה את הפסוק שנאמר על גרשום "ושם האחד" וגם על אליעזר נאמר "ושם האחד" בעוד שבכל מקום כאשר נאמר "אחד" הוא הראשון ואילו האחר הוא שני וכך הלאה, כמו פרשת התמיד, "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" המלבי"ם מפרש, "ולא אמר ושם השני אליעזר כי בלידת אליעזר צמח לו מזל חדש וכאילו נתחדש להיות איש אחר... עד שכל אחד מהבנים לפי הוראתו נפרד מהשני והוא אחד ומיוחד בפני עצמו" דהיינו אינו דומה בנים לכבשים, אמנם בכבשים אנו אומרים על ראשון אחד והאחר הוא שני וכך הלאה, עד שהעשירי הוא קודש. לגבי בנים מלמדת אותנו התורה כי שונה הדבר, כל אחד הוא אחד ומיוחד בפני עצמו. רעיון אמיתי ונכון זה צריך להביא אותנו לחשיבות החינוך של דור העתיד וההתייחסות אל כל ילד כאחד ומיוחד בפני עצמו. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים