פרשת בשלח- ט"ו בשבט ה'תשע"ב פרשת בשלח- ט"ו בשבט ה'תשע"ב בס"ד הרב שמואל רבינוביץ משביע לכל חי רצון בפרשת המן אותה אנו קוראים בשבת זו, המספרת לנו על הלחם של דור המדבר, מתוארת צורת ירידתו מן השמים ולקיטתו. לצדיקים ירד על פתח בתיהם, בינוניים יצאו ולקטו, ואילו הרשעים שטו ולקטו, וכך נאמר: "וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אכלו". מקשה על כך הצדיק רבי מנדל מרימינוב זי"ע: "בבוקר בבוקר" זאת אומרת, עוד לפני התפילה, היתכן?! דור דעה של אוכלי המן, של מקבלי התורה, לא נמצא בעבורם עיסוק אחר להתחיל בו את היום כי אם ברדיפה אחר מזונות לחפש את פרנסתם? משיב רבי מנדל מרימינוב זי"ע שגילה לנו את סגולת אמירת פרשת המן ביום שלישי בשבוע זה לפרנסה, משום שדור המדבר זכו לראות עין בעין כיצד יורדת להם הפרנסה מן השמים. ראיה זו גופא, שימשה להם השראה עילאית והכנה נאותה לקראת התפילה! המראה הגדול, כיצד דואג להם הקב"ה, הפעימה את רוחם ונתנה בהם עוצמה וכח להתפלל בהתלהבות ובדביקות, עד כלות הנפש, ומשום כך הקדימו ללקט את המן קודם התפילה. לעומת זה, אנו הטורחים לפרנסה ועמלים להשיגה, חושבים פעמים שהפרנסה היא בזכות יכולתנו, כישורינו, עבודתינו וכדו'. הפרנסה נראית לנו טבעית ולא ניסית, על כן אסור לנו להתחיל את היום בעיסוק הפרנסה. אדרבה עלינו להתחיל בתפילה ועבודת ה', כדי שממנה נפנים ונבין שהכל מאיתו יתברך. הוא הזן והמפרנס, ומידו הרחבה, המלאה, הפתוחה והקדושה אנו אוכלים. על פרנסה חייבים להתפלל! כפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים נ"א, ז') צריך לכוון בפסוק "פותח את ידיך" ואם לא כיוון, צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת. בשום קטע אחר בכל התפילה כולה, אין דין של חזרה מחמת היעדר כוונה. כי אם בשני פסוקים בלבד: "פותח את ידיך" ו-"שמע ישראל"! ללמדנו עד היכן מגיע גודלו של החיוב להתפלל על פרנסה, השווה לאמונה בבורא עולם, ולמילים המשמעותיות כל כך ליהודי. ביאור נוסף לשאלתו של הרבי מרימנוב זי"ע ניתן לפרש על פי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל המפרש את דרשת חז"ל על הפסוק: "לחם אבירים אכל איש"- זהו יהושע אשר ירד לו מן כנגד כל ישראל. וכך שאל: וכי אפשר לומר שיהושע אכל כמות מן השווה למה שאכלו כל ישראל? ודאי שלא! א"כ לצורך מה ירד ליהושע מן כנגד כל ישראל? והשיב שחז"ל ביקשו לפרש לנו את המחיר שנדרש יהושע לשלם תמורת מנת המן שזכה שירדה לו למרגלות הר סיני, עת המתין למשה רבינו. כל זמן שיהושע היה חלק מכלל ישראל ואכל יחד עם כולם, מבחינת "בתוך עמי אנוכי יושב" , הוא לא היה נזקק לזכויות מיוחדות כדי לקבל מן, אולם כאשר פרש מהכלל, והתרחק ממנו אפילו במעט, הוא נזקק לזכויות עצמיות, שאכן היו לו ליהושע ולפיכך זכה שירד לו מן פרטי. וזהו פירוש דברי חז"ל שכשם שירד מן לכלל ישראל בזכות הכלל זכה יהושע שירדו לו מן עבורו בזכות עצמו. המן לימד אותנו את כוחו של הכלל, גם אם לא הכל ראויים למן, כולם זוכים למן. גם הרשעים שנאלצים לנדוד להביא את המן מחוץ לישוב, גם דתן ואבירם אשר הותירו מן המן כולם אוכלים לחם אבירים של מלאכי השרת כי הם חלק מקערת הכלל. לעומת יהושע בו נון שפרש מהכלל והיה צריך זכויות מיוחדות כדי לאכול מן המן. לא בכדי, תיקן האר"י הק' לקבל לפני התפילה מצוות ואהבת לרעך כמוך, כי כשאדם נמצא בתוך הכלל תפילתו נשמעת תמיד, כמו שכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות תפילה ה"א: "תפילת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפילתם של הרבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור". כמה מתאים שפרשת המן – פרשת הפרנסה נקראת בשבת הסמוכה לראש השנה לאילנות. שמצאנו בקדמונים משמעות מיוחדת למועד זה גם לאדם, בהסתמך על הכתוב: (דברים כ', י"ט) "כי האדם עץ השדה", שאחד מהקוים המשותפים לאדם ולעץ השדה, הוא הצורך בתפילת האדם לצמיחת עץ השדה. בלא תפילת האדם לפרנסה ולגשם, אין קיום לעץ השדה. אשרינו מה טוב חלקינו ששם חלקינו מאוכלי שולחנו של הקב"ה, והואיל וכך חובתינו להתפלל ולבקש כדי שנזכה לכך. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים