פרשת ויחי ה'תשע"ב

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"אל תיטוש תורת אימך"

יעקב אבינו, טרם פטירתו מן העולם מבקש לברך את בניו של יוסף, אפרים ומנשה. בזוהר הק' נאמר שבשכר עמידתו של יוסף בניסיון של אשת פוטיפר שנאמר בו: " וימאן ויאמר..." זכה לברכות יעקב לבניו, שגם בהן נאמר: "וימאן... ויאמר ידעתי בני ידעתי". אכן, יוסף מסר נפשו בעת ההיא וניצל מהחטא, אך איזה מידה כנגד מידה יש בכך שזכה לברכת יעקב לבניו?

דברי הזוהר הק' מלמדין אותנו שיכולתנו להתמודד עם הקשיים והמטלות, הינם בזכות שרשרת הדורות. כאשר דמות האב חקוקה בתוך הבן, והוא מוריש אותה לדורות אחריו, נשמרת המסורת היהודית עד מסירות נפש. כך ביאר הרב מפונביז' זצ"ל את הכתוב... ויברך את יוסף ויאמר... המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים..." ולכאורה היכן הברכה ליוסף גופו? אלא הסביר בהתרגשות, הברכה הטובה ביותר לאב יהודי כשבניו מבורכים והולכים בדרכו. כך נהג יוסף כלפי אביו יעקב, בעת ניסיון פוטיפר כאשר דמות דיוקנו של אביו עמדה מולו וכך קיבל גמול לגבי בניו בעת הסתלקותו של יעקב, שגם הם ימשיכו את מורשת הדורות.

עוד מבקש יעקב אבינו בטרם מהעולם מיוסף ומבקשו: "אל נא תקברני במצרים". ובאותה שעה מבאר שאלה המתבקשת ומתעוררת, כי אם כל כך חשוב הוא מקום הקבורה, למה אמא רחל קבורה בדרך ולא במערת המכפלה כמו שמבקש יעקב אבינו לעצמו? וכך תשובתו: "ואני בבואי מפדן מותה עלי רחל כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם". דע לך יוסף, שעל פי הדיבור עשיתי כן, לא מקרה ולא הזנחה, אלא שליחות רוחנית יש במיקום קבורתה של האם רחל, כדי שיהיו בניה שופכים שיח בעת יוצאם לגלות ותהא עזרה לבניה כשיגלה נבוזרדאן, ורחל יוצאת מקברה ומבקשת עליהם רחמים.

לכאורה צריך היה יוסף לשאול מדוע דווקא האמא נבחרה להקבר באמצע הדרך ולא אתה האבא? אלא ידע גם יוסף שכאן במקום הקבורה, שהוא חלק בלתי נפרד ממשמעות החיים אצל היהודי, מתברר מה טמון ונעוץ בהבדל שבין האם והאב, שלכל אחד מהם תפקיד שונה בביצוע המטרה הנשגבה של החיים.

האיש – תפקידו לחתור למירב שלימותו האישית, ולפיכך מצווה הוא במצוות רבות ובלימוד התורה. האישה – בינה יתירה ניתן בה כדי שתבנה אחרים, שליחותה העצומה היא בקיומו של הדור הבא ותפקידה לבנות את דור העתיד.

הסביר כ"ק האדמו"ר מליובאויטש זצוק"ל שהבדל תפקידים אלו יוצר את הסיבה שהאשה פטורה ממצוות התורה. כי האדם אשר מרוכז בתפקידיו האישיים יכול להעניק מסגולות אישיותו אבל אינו יכול להנחיל מורשת של לאום. ואילו האם המציבה נגד עיניה מטרה אחת ויחידה לדאוג לדור העתיד, עד שמוותרת בעבוד זה על מידה מסוימת של שלימות אישית, כמו זה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמן והכל כדי להצליח בתפקיד החשוב מכל. היא אשר בכוחה להנחיל ולתת לעם את הילד היהודי הנוסף.
לפיכך הלכה פסוקה היא, שכדי להיוולד לעם היהודי ישנה אפשרות אחת ויחידה – מי שנולד לאם יהודיה ! שום אמצעי אחר לא יחיל על התינוק את ההגדרה יהודי. אפילו אם אביו של התינוק גוי, יהודי הוא לכל דבר ואינו צריך לעבור כל גיור לחומרה. לעומת זאת ילד שנולד לאם שאינה יהודיה אפילו אביו יהודי, ואולי גם ממשפחה מיוחסת וענפה, הילד גוי לכל דבר.

הסטטוס של כל ילוד לקבוע אם בן הוא לעם היהודי נקבע ע"פ זהות האם. זוהי גם הסיבה לשוני בין החובה לשמוע למוסר האב , ולעומת זאת לא ליטוש את תורת האם, כדברי הכתוב: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך". אמנם חובתך לשמוע למוסר האב אשר יכול להעניק מסגולותיו, אך חובה שבעתיים לא ליטוש תורת האם, כי בלעדי תורתה אין קיום להמשך הדורות.

מהות כזו של אם המפקירה את עצמה למען ילדיה היא זו אשר מכריעה ומייחסת את הילד לעמנו. על כן האם רחל היא אשר הפקירה את קבורתה למען ילדיה בדורות הבאים. כי היא ורק היא כאם תוכל ללוותם בשעתם הקשה. ומי יתן ובזכות מסירות נפשה אכן נזכה להבטחה של "ושבו בנים לגבולם".
מעשה מפורסם הוא רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע בימים נוראים של שנה אחת חייב את בני קהילתו בפדיון נפש של רובל אחד. משעה שהשמיע פסקו, הפכו הימים לנוראים באמת... שכן דלים ורשים הם צאן קהלו ומנין להם פרוטה?יותר מכל, מתוארת דמותה של אלמנה צעירה החובקת תינוקה בידיה ומשוטטת ברחובות העיר לבקש הלוואה בגובה שני רובלים לה ולתינוקה – אך ללא הצלחה. הצבור עסוק בגיוס מעותיו. סופר כל אחד המצלצלים בעבור משפחתו ואין לו שיור כדי מתת כה גדולה.
בשעת הדמדומים של ערב יום הכיפורים, כשכבר הומות הדרכים המובילות לכל נדרי עוצרת האישה למודת הסבל וקשת היום את הצדיק בצאתו אל הקודש, ומתחננת כי ירשום אף אותה ואת בנה בספר החיים. בידה מנופפת היא ברובל אחד בלבד. לא! עונה הרבי בתקיפות דקדושה, לא אוכל לעשות זאת ! רובל אחד לכל נפש עבור הכתיבה בספר החיים.
מוסיף הצדיק ואומר לאשה האומללה ומנסה להרגיעה מפרץ בכיה, בנך הפעוט – הרי אין בו חטא. אין מה לפחד אינו זקוק לרישומי הצדיק. ואילו אותך ארשום תמורת הרובל הבודד... לא! מזדעקת האם בחלחלה. לא ולא ההיפך הנכון, ירשום נא הרבי את הילד. שכל מה שאני בעצמי טורחת למענו הוא.      

בהתרגשות רבה קיבל את תשובתה של האישה. רק לזאת ייחל, להכריע את הכף הטובה, ועם תשובתה עמד והתפלל ביום הקדוש לבורא העולם: "עם ישראל הוא בנך, מבקש אני ממך, רחם נא כמו אותה אם על בנה"... זה כוחה של אם יהודיה הדואגת להמשכיות הדורות. ובעבור אמותינו הצדקניות אשר מאז רחל אמנו הקדישו חייהן למען ילדיהם, עם ישראל חי ונצחי.