פרשת וישב ה'תשע"ב פרשת וישב ה'תשע"ב בס"ד לשם שמיים שני סיפורים מופיעים השבוע בסמוך אחד לשני בפרשת השבוע: סיפורו של יוסף וסיפורו של יהודה. מאחורי שניהם ישנה דמות המניעה את כל המתחולל בהתרחשויות של הפרשה: תמר ואשת פוטיפר. שתיהן נשים שביקשו להשפיע על דרכם של שבטי י-ה. תמר על יהודה, אשת פוטיפר על יוסף. ברור לכל אחד מאיתנו שאין כל זהות בין שתי אלה: תמר, היא צדקת, דמותה הייתה לסמל ומופת לאשת חיל יראה ופועלת צדק. אשת פוטיפר לעומת זאת, מכונה בפי חז"ל: ארורים הם הרשעים, והיא מסמלת בעיני חכמינו פריצות ורשעות. אין כל דמיון בין תוצאות מעשי שתי אלה. תמר במעשיה זכתה ונהיתה לאמא של מלכות, ממעיה יצאה מלכות בית דוד. אשת פוטיפר, לעומת זאת, גרמה לו ליוסף שיתגלגל לבית האסורים, יהיה למלך מצרים, וכתוצאה מכך יעקב ובניו ירדו מצרימה והחלה גלות מצרים. אכן, כבר נגזרה גזירה שיגלו בני ישראל מצרימה אך גולגלה חובה זו לפתחה של אשת פוטיפר, כמו שגולגלה זכות הגאולה לפתחה של תמר. והנה למרות התהום הפעורה בין שתי אלה ובין תוצאות מעשיהן. נאמר ומובא ברש"י בשם חז"ל, דרש רב שמואל בר נחמן: מדוע נסמכה פרשת מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר? לומר לך: מה תמר עשתה לשם שמים, כדי להיבנות מיהודה ולהקים שם לבנה המת, אף אשת פוטיפר עשתה לשם שמים. שאשת פוטיפר ביקשה את יוסף משום שראתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד מיוסף בנים ולא הייתה יודעת אם ממנה אם מבתה. וכך אכן היה, שיצאו ממנה מנשה ואפרים, אלא שיצאו מבתה אסנת, אשת יוסף, ולא ממנה. ובמילים מתומצתות של רש"י הק' מה זו לשם שמיים אף זו לשם שמיים. והדברים מעוררים תימהון רב: הכיצד ניתן להשוות את תמר הצדקת אל אשת פוטיפר המרשעת? גם אם אמנם ששתיהן התכוונו לאותה כוונה, תמר התכוונה להעמיד בנים מיהודה ואילו אשת פוטיפר התכוונה להעמיד בנים מיוסף, הרי נוצר הבדל תהומי כל כך בתוצאות בין שתי הנשים הללו? להיכן נעלם ה"לשם שמים" של אשת פוטיפר, עד שנקבעה לדיראון עולם כמרשעת גמורה? פרשנים רבים אמרו כאחד כי לימדונו חז"ל כי חוץ מהכוונה "לשם שמים", צריך שתהיינה לאדם גם מידות הגונות של "טוהר לב" ו"יושר". רק כאשר השיג האדם מעלות אלו, יכול הוא לעשות מעשים שהם אכן "לשם שמיים". אותה כוונה של "לשם לשמיים", אם היא מלווה באותן מידות נשגבות עליהן עמל האדם להשיגן, אזי היא יכולה לרומם את האדם עד לגבהי מרומים, אך אם חלילה היא מלווה במידות מושחתות, אזי יכולה היא לדרדר את האדם לשאול תחתית. הבה ונתבונן בשתי הנשים הללו, ונבין זאת היטב. בהיות תמר מעוברת מיהודה, ידעה ברוח הקודש מי עתידים להיות צאצאיה, שהרי במדרש מבואר כי הייתה אומרת "מלכים אני מעוברת, גאולים אני מעוברת". ועם כל זאת, כאשר עמדה בפניה הברירה בין עלייה על המוקד לבין הלבנת פניו של יהודה, אמרה בלבה כי אם יהודה יודה מעצמו מה טוב, ואם לאו, היא מוכנה להישרף עם עובריה ובלבד שלא תלבין ברבים. כל החשבונות שהיו יכולים לעלות בדעתה להציל את עצמה ועובריה, שהם המלכים והגואלים של האומה הישראלית, נדחו מפני החשש להלבין פני יהודה ברבים. לעומתה, אשת פוטיפר, אך היא התכוונה "לשם שמיים". גם היא ראתה "באצטרולוגין שלה", כי צאצאיה יצאו מיוסף, ולכן נסמך סיפורה לסיפור יהודה ותמר. אך ברגע בו סירב יוסף להשתתף ב"לשם שמיים" שלה, גילתה את מידותיה המושחתות. היא הייתה מוכנה לשפוך את דמו ברבים, להעליל עליו עלילת כזב מרושעת, ולראות אותו נמק שנים ארוכות בבית האסורים.כך נראתה ה"לשם שמיים" של מי אשר אינו מקדים לכך עמל המידות וטהרת הלב. רעיון זה נמצא גם בראשית הפרשה, מסופר על הגאון רבי לייב מוכיח זצ"ל רבה של פרשבורג ואביו של הגאון ר' ישעיה ברלין זצ"ל. שפעם אחת פרצה דליקה בחנותו של אחד מנכבדי היהודים בפרשבורג וכילתה את כל סחורתו, ובין רגע הפך העשיר לעני. השכם בבוקר נכנס רבי לייב לאחד מפרנסי הקהל ואומר לו: עכשיו, כאשר עדיין כולם מלאי רחמים על חורבנו של עשיר נכבד זה, נלך מיד ובלי דיחוי לדפוק על דלתי נדיבים ונאסוף תרומות כדי לשקם ולהעמיד יהודי זה על רגליו. רבי! ענה לו הפרנס, הלא עדיין לא התפללתי, נמתין עד לאחר התפילה ואז נתייעץ מה לעשות. גם כאן י"ל אותו רעיון, אצל יעקב אבינו מסופר כי לאחר שנאבק האיש עמו כל הלילה פנה אליו יעקב בבקשה אחת קטנה: שיברכו. והאיש השיב "שלחני כי עלה השחר", צריך אני להתפלל ולומר שירה ולהתפלל. איש כזה הוא בודאי שרו של עשיו הרשע. אצלו ה"לשם שמיים" מתבטל כאשר צריך להיטיב עם הזולת, אולם אצל יוסף כתוב: "וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש", האיש הבחין באדם תועה בשדה והציע לו מיד את עזרתו. איש זה הוא גבריאל, שלמרות שגם הוא בודאי צריך להתפלל ולומר שירה, אך בכל זאת הוא הרגיש חובה לעצמו לדחות לשעה קלה את תפילתו כדי לעזור למי שתועה בדרכו וזקוק לעזרתו. קשה מאוד לאדם לזהות מתי מניעיו כשרים ומתי מניעיו פסולים. מתי אכן כוונותיו טהורות ומתי אינן אלא כיסוי למניעים אנוכיים. כך אמר הרבי מקוצק על דברי המשנה "כל מעשיך יהיו לשם שמיים". כל - מה בא לרבות? שגם מעשיך שהם לשם שמים גם הם יהיו לשם שמים. הלשם שמיים צריך להיות "לשם שמיים". 
|
לוח עברי
חגים ומועדים