פרשת ויצא ה'תשע"ב פרשת ויצא ה'תשע"ב בס"ד "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" יעקב אבינו יוצא מבאר שבע ופניו לחרן מפני עשיו הרוצה להורגו. כשבדרכו הוא עוצר בהר המוריה- מקום שהתפללו בו אבותיו, והוא לן שם. טרם שכיבתו לישון נאמר: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו"- מביא רש"י בשם חז"ל: שעשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות. התחילו (האבנים) מריבות זו את זו, זו אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר:"ויקח את האבן אשר שם מראשותיו" (לשון יחיד). נשאלת השאלה: סוף סוף מה הועיל הקב"ה בתקנתו? הרי ראשו של יעקב לא היה מונח ממש על כל האבן, אלא רק בקצה מסוים, ושוב יש מקום למריבה בין חלקי האבן? מתרץ בעל "האמרי אמת" זי"ע: כשיש "אחדות"- אין קנאה ואין שנאה, בשעה שכולם מאוחדים כאחד ממילא לא כואב לאף אחד מה יש לו, ומה אין לו... אולם בכל זאת קשה להבין את מעשיו של יעקב אבינו. אם פחד הוא מחיות רעות, מה יועיל לו שישים סביב לראשו אבנים, הרי יכולים הם לפגוע בו בחלקים אחרים של גופו, ובאם רוצה למנוע את פגיעתן יש צורך לשים אבנים מסביב לכל גופו? פירש זאת הרבי מליובאוויטש זי"ע שיעקב ידע שבמקום קדוש זה ישבו התפללו אבותיו, לא יפגעו בו חיות רעות, והאבנים מסביב לראש ודאי שהם לא ימנעו זאת, כי הרי יכולים הם לדלג על האבנים. אולם חששו היה עת יוצאו לחרן-חרון אף של עולם מפני חיות רעות-שהם השטן ושליחיו שיפגעו בו ויזיקו לו מבחינה רוחנית, כמו שאכן אומר בדאגה לפני הקב"ה: "ושבתי בשלום לבית אבי" - שלם מן החטא. על כן שם מאבני המקום - אבני הקודש סביב לראשו, לאמור: גם בעת שידיו יהיו עסוקים במלאכת חול בשביל להתפרנס ולשרת את לבן ישמרו הם על ראשו שיהיה קודש, כדי שיוכל לומר בעתיד: עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי. בסמרקנד כיהן שנים רבות החסיד רבי אליהו לוין זצ"ל כרב הלא רשמי של קהילת הפליטים שהגיעו לעיר ממקומות שונים של רחבי רוסיה. מידי יום ביומו נהג להתפלל שעות ארוכות, כאשר את זמנו הקדיש ללימוד תורה. ובהקשר הזה הנה סיפור שסיפר בנו רבי זלמן לוין ז"ל: פעם אחת התלונן באוזניו של אביו על כך שטרדות הפרנסה אינן מאפשרות לו ללמוד תורה ולהתפלל כראוי. כתשובה לכך, סיפר לו רבי אליהו זצ"ל את הסיפור הבא - סיפור נאה שמוסר השכל חשוב בצידו: מידי פעם, כשנכנס לחנות לקוח, היה האברך מרים את עיניו מהספר שבו עיין ונותן בלקוח מבט שכמו אמר, "אם באת עד לפה להפריע לי בלימודי, אות הוא שאתה זקוק לדבר מה: אסגור איפוא את הספר ואראה במה אוכל לעזור לך"... הוא היה סוגר את הספר בחוסר חשק, קם על רגליו ופונה לשרת את הלקוח. למרות כל זאת, הצליח בחסדי שמים לפרנס את משפחתו בכבוד. ילדיו של בעל החנות, שהיו אז נערים צעירים, התקשו להשלים עם הדרך שבה ניהל אביהם את החנות. בכל פעם שנכנסו לחנות היו מציקים לו בשאלות משאלות שונות: "נו אבא, מתי כבר תתקין מדפים ותסדר עליהם את הסחורה?" "האם לא הגיע הזמן לסייד שוב את החנות?", "מדוע אינך נוהג ככל בעלי החנויות המשקיעים את כל מרצם וזמנם בטיפוח העסק שלהם?" ועוד כהנה וכהנה. תשובת האב היתה מוכנה על לשונו: "בני היקרים, כל עוד אני מנהל את החנות, הניחו לי לעשות זאת כראות עיני. בעזרת ה', יום יבוא ואמסור לכם את ניהולה ואז תנהגו כהבנתכם". והנה הגיע היום הזה. האב זקן ובא בימים, ובניו ירשו אותו בניהול החנות. עד מהרה פינו הבנים את הסחורה מהחנות, סיידו וצבעו את התקרה והקירות, התקינו מדפים נאים, ניקו את הרצפה והבריקו את חלון הראווה. בנוסף הם גם תלו בפתח החנות שלט גדול המכריז על טיב החנות ועל תכולתה המשובחת. משהושלמה הכשרת החנות, התמסרו הבנים לניהולה. כל רגע פנוי שלהם הקדישו לה. הם עמדו הכן לשרת כל לקוח ולקוח. בסוף החודש הראשון ערכו הבנים מאזן כללי של העסק. לתדהמתם התברר להם כי החנות שרויה בגרעון. כך גם היה בחודש השני והשלישי ובחודשים הבאים. כעבור תקופה התייצבו מבוישים ונכלמים לפני אביהם, שישב אותה שעה בבית המדרש והגה בתורה, וסיפרו לו על מצבה העגום של החנות. "איך יכול להיות אבא", שאלו, "שעל אף שהזנחת את ענייני החנות היא הייתה רווחית יותר מאשר היום, לאחר כל ההשקעה שלנו בה?!" הביט בהם האב וחיוך דק ריחף על שפתיו. "אגלה לכם את סוד הצלחתי", אמר: "היצר הרע, כידוע, איננו אוהב תורה ואף לא לומדי תורה. כשראה אותי יושב בחנות והוגה בתורה, הוא עשה הכל כדי להפריע לי. דאג לשלוח אלי לקוחות שיטרידוני ולא יניחו לי ללמוד. אולם אתם, מלכתחילה השארתם את היצר הרע מחוסר תעסוקה, מה אפוא הפלא שהכנסות החנות ירדו פלאים?"... כשסיים אבי לספר לי את הסיפור הזה, הוא השתתק לרגע. "זהו הסיפור שסיפר לי סבא", אמר. "קלטתי את הרמז. מאותו יום והלאה הצלחתי לפנות יותר זמן ללימוד תורה. הבנתי שמאחורי טענותיי בדבר קשיי הפרנסה מסתתר היצר הרע. כמו כן למדתי לדעת כי הצלחתו האמיתית של יהודי תלויה בראש ובראשונה בתורה שהוא לומד". זה מה שלימדנו אבינו יעקב לשמור על הראש מפני חיות רעות, על ידי ששמים את אבני הקודש מסביב לראש, הם העומדים בראש סולם העדיפות, והדברים האחרים הם שוליים לעומתם. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים