פרשת תולדות ה'תשע"ב פרשת תולדות ה'תשע"ב בס"ד שני גויים בבטנך חייהם השונים של האחים יעקב ועשיו, השקפות עולמם והניגוד שביניהם משליך על חיי העולם כולו עד היום. פרשת התהוותם כתובה בארוכה בפרשתינו, אך לא ניתן להתחיל להבין אותה מבלי לעסוק תחילה בפרשת הריונה של רבקה אמנו. וכך נאמר: "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'. ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר". רש"י מתקשה להבין מה היה צער ההריון של רבקה שונה מכל אם בעולם עד שהיא זעקה בבית המדרש? ומביא את דברי חכמינו ז"ל שכשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. לעומת זאת כשעוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת, וכשהיא חשה בזה נאנחה רבקה ואמרה: למה זה אנכי? לכאורה מה מניח את דעתה של רבקה, בתשובתו של הקב"ה: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו" – כלום משום כך חדלו הבנים מלהתרוצץ בקרבה?! – אלא כך הסבירו וביארו צדיקי עליון זי"ע בהנחילם לדורות הבאים אחריהם משנת חיים. רבקה אימנו ע"ה חשבה שעתיד להיוולד להם ילד אחד, ואשר על כן, לא יכלה לשאת את העובדה שאותו ילד אינו יודע את אשר יבחר, והוא מפרכס לצאת גם ליד בתי מדרשות וגם להבדיל, ליד בתי עבודת אלילים. אם באותה נפש מתרוצצות מחשבות סותרות, אם לאותה נפש יש רצונות סותרים, אם באותה נפש שולטים כוחות הטוב והרע – מיד נשאלת השאלה: איך ניתן לקיים את אנוכי ה' אלוקיך? ומה שהניח דעתה של אם – האומה, שאכן אין המדובר בנפש חצויה, כי אם בשני גויים נפרדים, שהאחד כמהה נפשו לבתי כנסיות ובתי מדרשות, והאחר – ה' ישמור וירחם. הרבי מבלז זצוק"ל אינו מסתפק בזה ושואל מדוע לא חשבה לבד רבקה שתאומים בבטנה, האחד טוב והאחר רע, האחד צדיק והשני רשע. גם אם מעציב הדבר הרי כך היו הדברים מעולם: קין והבל, שם וחם, יצחק וישמעאל וגם היא ואחיה לבן כולם אחים שהאחד ראוי והאחר אינו ראוי, מדוע היתה צריכה להזדקק להגיע למסקנה זו בנבואה? תשובתו נפלאה! רבקה אומרת לעצמה, כל זה נכון אילו היה זה הריון טבעי, אז יתכן שבן אחד ידמה להוריו הקדושים והאחר לאחיה לבן. אבל אני רבקה הייתי עקרה ונפקדתי בזכות התפילה ששינתה את טבעי. כמו שנאמר: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו – זה עומד בזווית זו וזו עומדת בזווית זו ומתפללת ( יבמות ס"ב). ועל כן תמהה, הרי יצחק ואני לא התפללנו לבן שיפרכס לצאת לבתי עבודה זרה חלילה, כיצד אירע איפוא שתפילותינו לבן קדוש שירבה כבוד שמים בעולם וישא את מורשת אבותיו אברהם ויצחק הצמיחה גם בן רשע? על כך השיב לו הקב"ה: שני גויים בבטנך – מתגוששות כאן שתי תרבויות. ושני לאומים ממעייך יפרדו – המונים יחסו בצילה של כל תרבות, אלו לעומת אלו. ולשאלתך שלא לזה התפללתם, אלא לבן צדיק וקדוש שיהיה "איש תם" – תמים ומושלם. המובחר שבאבות, נזר הבריאה? אכן כך יהיה! אך "לאום מלאום יאמץ" – משום כך נולד עמו גם היפוכו המוחלט – עשיו הרשע, כדי לשמור עליו ועל מורשתו. רק אם יהיה עשיו כנגדו לכל נקודת חולשה שלו, יעקב יגיע לשיאו. המצאותו של עשיו תכריח את יעקב להסגר באוהל, להטמן בישיבת שם ועבר ולנוס אל התיבה. בכוחה של התנגדות להביא את האדם למצוינות, כאשר מבחינים ברע ובשלילי מתחזקים שבעתיים בטוב ובחיוב. המצאתו של עשיו – איש יודע ציד איש שדה מביאה את יעקב להיות איש תם יושב אוהלים. הגאון רבי ששון מרדכי זצ"ל מבגדד הוסיף על כך משל: שני אנשים נכנסו לכוך הסדנא של צורף נחושת. אחד מהם ימהר לרחוץ את פניו. מיהו? נכון! בעל הפנים הנקיות ימהר להתרחץ. ומדוע? משום שהוא רואה את פני חבר השחורות ומניח שגם פניו מלוכלכות... אבל חברו, שרואה את פני רעהו נקיות, לא יעלה בדעתו להתנקות... כך עשיו, ראה לנגד עיניו את יעקב אחיו, איש תם יושב אוהלים, זך וישר והיה בטוח שגם הוא כזה, כשמו כן הוא, "עשוי" ומושלם, והרשה לעצמו להתבטל ולהתהולל. אבל יעקב אבינו, שראה לנגד עיניו את תוצאות הפקרות הנהגתו של עשיו, את הדרדרות וההשחתה, נחרד וחשש שגם הוא כזה, ומשום כך לא מש מתוך האוהל, והזדכך והתעלה מעלה מעלה, עד שהיה לבחיר האבות הקדושים. רעיון זה של הרבי מבלז זצוק"ל מצאנו גם אצל שמואל הנביא. בגמרא במסכת ברכות (ל"א) נאמר: אמר ר' אליעזר: שמואל מורה הלכה בפני רבו היה. שעלי ביקש להביא כהן כדי לשחוט את הפר, אמר להם שמואל: למה אתם צריכים לחזור אחר כהן לשחוט את הפר, והרי שחיטה כשרה בזר? הביאוהו בפני עלי, אמר לו מנין לך שכשרה בזר? אמר לו האם כתיב בתורה ושחט הכהן ? והרי נאמר והקריבו הכהנים (ויקרא א') מקבלה ואילך, היינו מקבלת הדם ואילך מצות כהונה. מכאן לשחיטה שכשרה בזר. אמר לו עלי: יפה אמרת, אבל מורה הלכה בפני רבך אתה, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. באה חנה וצעקה לפניו: אני האישה הניצבת עמכה בזה. אמר לה הניחי לי שאענישו ואתפלל שיתן לך ה' בן גדול ממנו. אמרה לו: "אל הנער הזה התפללתי". לכאורה, אם היה בא אלינו ילד בן שלוש שנים ומביא בפנינו חידוש גדול כזה, הרי היינו מנשקים אותו, וודאי לא מענישים אותו. והנה עלי הכהן הגדול שומע חידוש יפה מפיו של ילד בן שלוש ובמקום לקלס ולשבח אותו מבקש לחייבו מיתה, היתכן? ועוד, הרי המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמים ואין מסור מיתתו בידי אדם, א"כ מדוע ביקש עלי להורגו? מפרש הריב"ש שעלי אמר לחנה שאמנם בנך שחידש הלכה נכונה, אך מורה הוא בפני רבו ועתיד למות בידי שמיים, א"כ אתפלל שימות עכשיו ויהיה לך בן אחר שיאריך ימים, כמו בן סורר ומורה שנידון על שם סופו, עדיף שימות עכשיו מאשר לאחר זמן. ענתה לו חנה: "אל הנער הזה התפללתי" – מילד שנולד מתפילות טהורות לא יכול לצאת מורה הלכה בפני רבו. ברור לי שזאת לא היתה כוונתו וזה איננו עתידו ודרכו, אמרה חנה לעלי. ואכן צדקה, ומתפלותיה יצא שמואל הנביא מנהיג ישראל. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים