יום הכיפורים ה'תשע"ב יום הכיפורים ה'תשע"ב בס"ד לפני ה' תטהרו מידי שנה בשנה חוזרת על עצמה אחת התופעות הפלאיות ביותר, העומדת כחריג מוחלט למה שמוכר לנו כאן בארץ ישראל, זו התנהגות העם היהודי כולו ביום הכיפורים, דממה תקשורתית, תחושת קודש כללית, המשולבת באחדות, שכמותה איננו מוצאים בשום צורה ואופן בכל זמן אחר. עם ישראל מקדש את יום הכיפורים מקצה אל קצה, "הכל מודים ועוזבים כרישומך". ממקור פנימי ועמוק מצטרפים גם הרחוקים אל פוקדי בית הכנסת הקבועים, כולם חוזרים להיות "מיחדך בעולמך" ואנו מבקשים בזכות זו: לעוון נידחים מחה. מציאות זו מתאימה למילותיו הסניגוריות של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע אשר אמר לקב"ה: והסר שטן מלפנינו ומאחרינו – ראה את עמך ישראל אשר אמנם כל ימות השנה היצר סוכן בנו ואנו אשמנו, בגדנו, מרדנו וסררנו, אך הסר שטן המקטרג לנוכח יום הכיפורים. כשהלפנינו – הטובים שבבניך, מתאחדים עם אלו שנטשו אותך הנמנים על "מאחרינו" וכולם כאחד מייחלים לפניך במורא ומתייצבים לחלות פניך באחד. סודו של יום הכיפורים נתפרש בפיו של רבי עקיבא: (במשנה יומא פ"ה) "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם ? אביכם שבשמיים, ואומר (ירמיה י"ז) מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל". ביום הכיפורים מוסרות כל המחיצות המפרידות בין האדם לבורא, הנקודה היהודית שבמעמקי הנפש בוקעת ועולה והכיסויים מסביבה מוסרים, כמו המקוה אשר אנו טובלים במים ללא חציצה וכיסוי, גם אנו דבוקים ביום זה בקב"ה בשלימות כאשר העוונות החטאים והפגמים נמוגים מעליהם, ואין דבר שלם יותר מאותה נקודה טהורה. זהו מה שאמר הכתוב: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו – מהי אותה הטהרה שהיא רק לפני ה'? הנקודה הקדושה שבכל יהודי ויהודי הגנוזה במעמקי כל נפש של מי שעמד לפני הר סיני! היא גלויה רק לפני ה' – הבוחן ובודק גנזי נסתרות. רק היודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי, החופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב יודע ומבין את גודלה של נקודה פנימית זו שבזכותה אנו נטהרים ביום הכיפורים. גם אם הרחיק יהודי לכת ותעה בשדות זרים, וגם אם כל מעשיו התנכרו לאביו שבשמיים, גם אז אותו זיק שבעמקי הלב עדיין מצוי, ונקודת הקדושה אינה בטילה עולמית. וכאשר לעיתים פוגעים בפלוני שעבר עבירות ושנה עליהן, וביום מן הימים החליט לשוב לה' ולתורתו, ידוע נדע שזוהי פעולת אותו זיק כמוס שבמעמקי הלב, ומשהגיעה שעת הכושר הוא הפך לשלהבת אש קודש, מאירה ומחממת. חז"ל מספרים כי בראשית דרכו לא נמנה ריש לקיש על תלמידי החכמים ואף לא בין כשירי ישראל. תקופה מסוימת מחייו התרועע עם ליסטים ונעשה לראש חבורתם. אלא שביום בהיר אחד החליט לשנות כיוון והפך לבעל תשובה אמיתי עד שעלה ונתעלה במעלות התורה. מה הניאו לחזור בו מדרכו הרעה? סיפרו חז"ל (בבא מציעא פד,א) כי פעם אחת פגש את רבי יוחנן כשהוא רוחץ בירדן והתפעל מיופיו החיצוני. כאשר רבי יוחנן הטיח לעברו: "חילך לאוריתא" לאמור, שראוי לו להקדיש את כוחותיו ומרצו ללימוד ולהשתלמות בתורה, הגיב ריש לקיש בתשובה: "שופרך לנשי" דהיינו שיופיו של רבי יוחנן מתאים לנשים. הציע לו רבי יוחנן שיתמסר ללימוד התורה, ואז הוא ישיא לו את אחותו, שהיתה נאה מאוד. ואכן ריש לקיש נענה, וכך היה לתלמידו ולגיסו. אלא שלמקרא דברים אלו, אנו תמהים הלזה תיקרא "חזרה בתשובה"? מי שפועל מתוך מניעים כגון אלו, כלום ראוי שיכנס לבית המדרש וילמד תורה? איך הציע רבי יוחנן את אחותו למי שהיה ראש לליסטים? מסתבר שאכן רבי יוחנן לא היה נעתר לעולם להשיא את אחותו למי שקופה כזו של שרצים מאחוריו, גם אילו נתנו לו כל הון שבעולם לא היה מסכים להצעה כעין זו. אלא שלא לראש הליסטים השיא רבי יוחנן את אחותו. בעינו הבוחנת הוא ראה שמתחת למעטה השוד מצויה נשמה גדולה של ריש לקיש האמורא, ואל נקודה זו התייחס בדבריו. גם חזרתו בתשובה של ריש לקיש לא היתה בשביל מניעים של נשיאת אישה. זה לא היה אלא כעין גירוי חיצוני שעורר בקרבו את גרעין הטוהר שבנשמתו, ומשזה החל להתעורר, היתה זו חזרה גמורה בתשובה שהובילה את ריש לקיש למעמדו הנכבד. ביום הכיפורים בו אנקת מסלדיך עולה לפני כסא כבודך, ואנו מבקשים מלא משאלות עם מייחדיך שומע תפילות באי עדיך, נבקש מהקב"ה חון יחון כי יבחון לב עקום להבינה – שיביט בנקודה היהודית הקדושה המצויה כל כך ביום הכיפורים ובעבורה יסיר שטן המקטרג וישמיענו: סלחתי. הטוב כי לא כלו רחמיו והמרחם כי לא תמו חסדיו, אשר מעולם קיווינו לו, יחתום אותנו בספרן של צדיקים גמורים לחיים טובים ולשלום ולמילוי משאלות ליבנו לטובה, יאמר די לצרותינו וישלח לנו גאולה וישועה. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים