פרשת כי תצא ה'תשע"א

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל והמקומות הקדושים

איננו שומע בקול אביו ואמו

פרשת "בן סורר ומורה", היא אחת מהפרשיות הבודדות שבתורה שעליהן אמרו חז"ל, שלעולם אינה יכולה לבוא לידי ביצוע מעשי, וכל העיסוק בלימוד פרשיה זו הוא בבחינת "דרוש וקבל שכר" (סנהדרין עא,א). ההלכות הרבות שנשנו בנידון זה גורמות לכך שלא יתכן מציאות שבה פרשיה זו תוכל להיות מיושמת בפועל, וכל מטרת התורה בכותבה מצוה זו הייתה על מנת שנדרוש ונלמד אותה ונתבונן בה בעיון, כדי שנפיק ממנה את הלקחים שאותם התורה רוצה להקנות לנו. ואכן ההתעמקות בפרשת "בן סורר ומורה" לאור מה שנאמר אודותיה בדברי חז"ל ובדברי גדולי הדורות יש בה כדי לאלפנו בינה בהרבה גופי תורה, וכבר דשו בה רבים מכמה פנים.

על הכתוב "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ואמו" שואלים בעלי המוסר לשם מה מוסיפה התורה "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו". וכי לשם מה הוא קרוי בן סורר אם לא שמיאן לשמוע בקול הוריו? ומפרשים: שהתורה באה ללמדנו מה הסיבה שהבן – סורר הגיע למצבו המביש? איך אפשר להגיע למצב כה חמור וקשה? כי הוא לא שמע את "קול" אביו - הקול קול יעקב, בלומדו תורה בביתו, הוא לא שמע את אביו מברך ברכת המזון בקול, בכוונה הראויה וכו', וגם את "קול" אמו הוא לא שמע, אומרת תהילים ומתחננת לאלוקים על בניה שיגדלו ויצמחו ליראי אלוקים, הוא לא שמע אותה מתפללת כמו שאישה יהודיה צריכה להתפלל על צאצאיה, ולכן נהפך לבן סורר! ללמדנו עד כמה חשובה הדוגמה האישית של ההורים ותפילתם על ילדיהם.

עוד מתרצים על השאלה ומסבירים כך: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" – למה? איך הוא הגיע לכך ?  התירוץ הוא ש"איננו שומע"... הוא לא הצליח  לקלוט שום דבר חינוך בביתו, כי "בקול' אביו 'ובקול' אמו" – על כל דבר ששאלו איך לנהוג, היו בבית שני "קולות", קול של אביו וקול הפוך של אמו, ואם כך, אין שאלה למה הוא יצא בן סורר...

על החפץ חיים זצוק"ל מסופר שבעקבות מעשה שבא לידו המשיל משל נאה בנידון זה, בעבר כאשר רצו לחמם את מי המקוה, היו שופכים לתוך המים הקרים שבמקוה כמות של מים רותחים. סופר שפעם אחת בבוא ה"חפץ חיים" לטבול, הוא התעניין תחילה אצל הבלן האם המים חמים דיים? והלה השיב בחיוב, אלא ש"החפץ חיים" הבחין שהמים קרים לחלוטין. סבר החפץ חיים שמא לא שמע היטיב, או שמא שאלתו לא הובנה כראוי, ושאל בשנית, האם המים הוחמו? והתשובה היתה שאכן כן, משום שזמן קצר לפני כן הבלן הריק לתוכם כמות ניכרת של מים חמים. ניגש ה"חפץ חיים" אל הדוד שממנו היו אמורים לשפוך את המים החמים למקוה והבחין שהוא פושר למדי, נענה אז ה"חפץ חיים" באומרו: אכן נודע הדבר, אם המים שבדור פושרים, מי המקווה  יהיה קרים לחלוטין. אם רוצים שמי המקוה אכן יהיו חמים, צריכים להריק לתוכם  מים רותחים.

הנמשל ברור, אם ההורים לא יהיה חדורים עד לשד עצמותיהם בדברים הנשמעים מפיהם ולא ישמשו דוגמה אישית למה שדורשים מילדיהם, דבריהם לא יוכלו לעשות פירות כמתבקש. כי כלל זה יהיה מסור בידינו: כל תוכחה, כל הטפה וכל הוראה יוכלו להתקבל רק כשהמשמיע מקיים בעצמו את אשר הוא מבקש להודיע לרבים וכפי שניסחו זאת חז"ל (סנהדרין יט, א): "קשוט עצמך, ואחר כך קשוט אחרים".