פרשת עקב ה'תשע"א פרשת עקב ה'תשע"א בס"ד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו פרשת השבוע נפתחת בשכר על קיום המצוות, וכך נאמר: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך... והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך..." כך שבעבור קיום המצוות, כולל המצוות הקלות שאדם דש בעקביו (רש"י בשם מדרש תנחומא) זוכה אדם לשפעת ברכות מאליפות של פרנסה ברווח, בריאות ועוד. בדקדוק בלשון בפרשה זו אנו מוצאים כי התורה פותחת בלשון רבים והיה עקב תשמעון, ושמרתם, ועשיתם, ומסייימת בלשון יחיד ושמר ה' אלהיך לך, ואהבך, והרבך, וברך פרי בטנך וכו', דהיינו שעל קיום המצוות מתייחסת התורה בלשון רבים: "תשמעון", "ושמרתם", "ועשיתם". לעומת זאת במתן שכרן של המצוות, השתמשה התורה בלשון יחיד. ונשאלת השאלה מדוע כל שהפרשה כולה לא תיאמר בלשון יחיד או בלשון רבים, אך ודאי שלא ניתן לכותבה בלשון רבים ויחיד גם יחד ? י"ל שהתורה לימדה אותנו כי חובת קיום המצוות היא על כולם, ללא יוצא מן הכלל, אולם השכר בעקבות קיומם הוא אינדבדואלי, אותו מקבל כל אחד לפי השקעתו בקיום המצווה, שהרי אינו דומה קיום מצווה של אדם כשזה בא לו בקלות ללא טורח, לאדם שקיום המצווה בא לו בקושי רב. אינו דומה אדם שהולך לבית הכנסת להתפלל במנין בלא קושי, לאדם שחזר מהעבודה כשהוא רעב, צמא ועייף, ובכל זאת רץ מיד לתפילה וללימוד שיעור תורה. למרות שבפועל שניהם התפללו אותה תפילה ושמעו אותו שיעור. כי השכר נמדד לפי גודל ההשקעה בקיום המצווה, כפי שנאמר בתהילים: "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". משל למה הדבר דומה: למלך שבנה לו ארמון חדש, ובו טרקלין גדול ורחב לקבלת אורחים. רצה המלך כי טרקלין זה יהיה מפואר ביותר, והזמין ארבעה ציירים אומנים שכל אחד מהם יצייר כותל אחד מארבעת כותלי הטרקלין, כיד הדמיון הטובה עליו. נתן להם המלך שלושים יום לסיים את הפרוייקט כאשר הוא מבטיח להם שכר גדול בסיום העבודה. למחרת התייצבו ארבעת הציירים בארמון המלך, כל אחד בחר לו כותל והתחיל בעבודתו, ווילונות נפרשו ביניהם כדי שלא יעתיקו אחד מהשני. הצייר הראשון החל מיד בציורים של נופים מרהיבים, הרים מושלגים, נהרות ואגמים ומפלי מים. לעומתו הצייר השני, החל לצייר גינות נוי עצי פרי ופרחים בצבעים מרהיבים. הצייר השלישי צייר את עולם החי, על רקע של נפלאות הבריאה. ורק הצייר הרביעי ישב ללא מעשה כלשהו. בכסף שקיבל לקנות חומר, קנה לעצמו אוכל ושתייה וישב לנוח. כששאלו אותו חביריו, מה איתך? ענה להם, כי יש לו עוד זמן ובעת הראויה יביא למלך את הקיר יפה ומדהים. כך עבר שבוע ועוד שבוע, שלושת הציירים מתקדמים בעבודתם לקראת סיום, ורק הצייר הרביעי נח ומטייל וטוען שיש לו עוד זמן. שלשה ימים לפני תום המועד שהקציב להם המלך, קבלו הודעה כי בעוד שלושה ימים יבוא המלך לראות את עבודתם וליתן להם את שכרם. התעורר הצייר הרביעי, הוא מדד את גודל הכותל עליו הוטל עליו לצייר בו, והלך לחנות של זגגים, שם הזמין מראה ענקית מזכוכית בגודל כל הקיר, והדביק אותה על הקיר, כך חשב לעצמו, ברגע שיבוא המלך הרי שהוא יראה את הציורים של כולם בקיר שלו. וכך בעוד שלושת הציירים עושים את הגימור האחרון לציורים עד הרגע האחרון הרי שהצייר הרביעי כבר סיים לשים את המראה הענקית וישב לנוח. ביום המיועד הגיעו המלך והשרים לראות את הטרקלין ואת העבודה של הציירים וליתן את שכרם. הגיעו לכותל הראשון, הסירו את הוילון, וכולם התפעלו מהציור היפה והמדהים של הנופים, הרי השלג ומפלי המים שנראו כאמיתיים. פנו לכותל השני, גם ממנו הסירו את הוילון, ולעיניהם המשתאות נתגלה ציור קיר ענק של גינות נוי עצים ופרחים בצבעים נדירים. פנו לכותל השלישי, ומולם נפרש ציור מרהיב של עולם החי ציפורים ותוכים ממינים שונים, שנתן תחושה כאילו הם ממש חיים. ואז פנו לכותל הרביעי וכשהסירו את הוילון, השמיעו קול של התפעלות ותדהמה כי בקיר זה ראו גם נופים מדהימים ועולם המים, גם את עולם הצומח, וגם את עולם החי, הכל במקום אחד. המלך שהבין את ערמתו של הצייר הרביעי שהדביק מראה על הקיר, כך שבו משתקפים שלושת הציורים משלושת הקירות, שתק ולא אמר כלום. כאשר הגיע זמן תשלום השכר, קרא המלך לשר האוצר וציווהו לשים תיק יקר ערך מלא דינרי זהב ליד הקיר של הצייר הראשון ותיק נוסף של דינרי זהב ליד הקיר השני, ותיק מלא דינרי זהב נוסף ליד הקיר השלישי. ראה זאת הצייר הרביעי ושאל, כבוד המלך מה איתי? ענה לו המלך, הבט בקיר שלך, שם מונחים שלושה שקים של דינרי זהב, לך וקח לך אותם! הנמשל: שכרו של האדם ניתן לפי גודל השקעתו בקיום המצווה באופן אישי, כמו שנאמר: "כי מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת". גם אם התוצאה היא של קיום המצווה במלואה, הרי שהשכר הוא לפי הטירחה והמאמץ. משום כך בשכר המצווה דיברה התורה בלשון יחיד, כי הכל לפי מאמציו והשתדלויותיו של מקיים המצווה. "אתה תשלם לאיש כמעשהו". 
|
לוח עברי
חגים ומועדים