פרשת מסעי ה'תשע"א פרשת מסעי ה'תשע"א בס"ד בית הספר לאורחות חיים "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעותיהם למוצאיהם". יש להבין לשם מה כתבה תורה פרשה מיוחדת המסכמת את מסעי בני ישראל לארץ ישראל, הלא לכאורה עיקר המסעות היו כדי להגיע אל הארץ המובטחת, ולשם מה להאריך בציון מקומות החניה השונים שחנו בהם בדרכם אל הארץ? גם אם התורה רוצה לספר לנו על הניסים הגדולים, שהיו במשך ארבעים שנה כמו קריעת ים סוף ועוד, מה יוסיף לנו לדעת על הנסיעה מריתמה לרימון פרץ וכדו' ? חכמינו כתבו לנו הסבר, במדרש תנחומא: משל למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפואתו. כשחזרו, התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך אמר לו הקב"ה למשה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר "אלה מסעי". רבי שמשון רפאל הירש בפרשת וישב מבחין במטבע לשון שהתורה כותבת ושכולנו משתמשים בו ולא שמים לב למה שמונח בו. בפסוק נאמר : "יוסף בן שבע עשרה שנה". צריך להבין את הלשון הזו "בן שבע עשרה", יוסף היה בן השנים הללו? השנים הם האבא שלו? לכאורה הרבה יותר מתאים לכתוב "יוסף בגיל שבע עשרה" או "יוסף חי שבע עשרה שנה", למה "בן" ? אומר הרב הירש יסוד נפלא - כן! יוסף היה בן של השנים שעברו עליו! כל אדם עובר כל מיני דברים בחייו, והוא בן של מה שעבר עליו. התכונות שלו, ההרגלים שלו והערכים שלו – לא נוצרו מאליהם. הם בנים של האירועים שעברו עליו עד עכשיו, הם הבית ספר הגדול לאורחות החיים שלנו. כך גם המלך שחוזר עם בנו הבריא, הוא לא שוכח את העבר, לא מדחיק אותו, לא משכתב את ההיסטוריה. הוא מלמד את הבן את אותו רעיון שכל כך נכון: העבר שלך, בן יקר, הוא זה שבנה אותך, הוא זה שחישל אותך, ממנו אתה לומד גם היכן טעית, בגללו – אתה מה שאתה. "כך אמר לו הקב"ה למשה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני". ארבעים שנה היינו במדבר, התעלינו במקומות מסוימים בצד שעשינו שם גם טעויות קשות. לא נשכח אותן, לא נדחיק אותן, לא נשכתב את ההיסטוריה. נתבונן במה שעבר עלינו, על פי זה נבין גם את מצבינו כעת, וגם נפיק את הלקחים לעתיד. רבי מנחם מנדל מויטבסק זי"ע תלמיד הבעש"ט והמגיד ממזריטש זיע"א, בשעה שעמד לעלות לארץ ישראל הזדעזעו אמות הסיפים בכל יהדות הגולה. הצדיק מויטבסק הוא הודה והדרה של החסידות, שעליו הבעש"ט הקדוש התבטא בעת צאת נשמתו מהעולם: תיתי לי שהשארתי אחרי תלמיד כמו מנחם מנדל... והנה עתה רוצה רבי מנחם מנדל לעלות ארצה. טרם צאתו לארץ ישראל הלך להיפרד מהכהן הגדול הלא הוא בעל התולדות יעקב יוסף מפולנאה זי"ע. בעל התולדות אשר כבר היה בגיל מופלג ושמעו הלך בכל העולם, שמח עימו מאד, ואף ליווהו – פעולה שהיתה נדירה ביותר. בעת פגישה מפורסמת זו שאלו התולדות, הרי זוכר אני שכאשר היית אצל הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שהיתי גם אני באותה עת בחדרו, ומרן הבעש"ט הק' סיפר לך סיפור. אמנם צעיר היית לימים, ובכל אופן התזכור את אותו סיפור? בוודאי. זוכר אני היטב, שכן הבעש"ט הקדוש סיפר לי את סיפור חיי ואת כל מסעותי אשר אצטרך לעבור בזה העולם. ועכשיו הגעתי לחלק שבו לפי הסיפור עלי לנסוע לארץ ישראל, ולפיכך אני נוסע. הוטבו הדברים בעיני בעל התולדות, שכן, הוא בוודאי ידע פירוש הסיפור של הבעש"ט ורמזי מסעותיו. וחלק כבוד גדול לצדיק מויטבסק עד שקם לכבודו וליווהו. סיפורי מסעותיו של כל יהודי מי ימנה. לפעמים נדמה שחזרנו מאיזה מסע סתמי שדווקא לא הניב תוצאות מרשימות. אבל כאן אנו למדים שיש תכנית אלוקית לכל מסע ויש מוצא רוחני אשר מקיים את פעולות המסע, אשר הם הם הסיבה למסע. ולכל אחד מאיתנו סיפור מוצאותיו. לפעמים מסע ארוך ולפעמים מסע קצר. יש מקומות שעם ישראל שהה בהם במדבר כמה שעות ויש מקומות ששהו יותר משנה ומשנתיים. ואף שעדיין איננו בדרגה המופלאה של הצדיק מויטבסק אשר הבין את סיפור המסעות ופעל על פי מוצא דברי הצדיק. בכל אופן למדים אנו כי לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו ללמדו תורת חיים עד שנגיע ליעד. ההליכה כאן, היא חלק מהנדרש מאיתנו כדי להכשירנו לדרגה הרוחנית שאליה יועדנו. עלינו להשגיח שהדרכים והמסעות שלנו יהיו הדבר הנכון והראוי בעיני ה', ונפיק מהם לקחים ולא לומר "סתם הלכתי" כי ההליכה היא לא סתם. ויש לה מקור ושורש שצריך לברר זהותו. יה"ר שה' ישמור צאתנו ובואינו במסעות אלו מעתה ועד עולם. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים