פרשת חוקת ה'תשע"א פרשת חוקת ה'תשע"א בס"ד מאוצרה של יבנה פרשת "פרה אדומה" חוקה היא, וכמו שמביא רש"י: "שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ? לפיכך כתב בה חוקה - גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה". עד ששלמה המלך החכם מכל אדם אמר על מצוה זו: "כל זה ניסיתי בחכמה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז', כג) אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (מד"ר במדבר י"ט, י"ג) מאמר נפלא מובא בתלמוד ירושלמי במסכת דמאי (פ"ג ה"ד) הקשור לפרשה זו, וכך נאמר: "אמר רבי יהושע בן קבסוי כל ימי הייתי קורא פסוק זה (במדבר י"ח) "והזה הטהור על הטמא" טהור אחד מזה על טמא אחד, עד שלמדתיה מאוצרה של יבנה... הדא אמרה שטהור אחד מזה על כמה טמאים. "דברי הירושלמי צריכים ביאור, מה סבר בתחילה רבי יהושע בן קבסוי וכלשונו: "כל ימיו" שטהור אחד יכול להזות על טמא אחד בלבד, ואיך למד אחרת דוקא "מאוצרה של יבנה" שטהור אחד יכול להזות על טמאים הרבה? הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל בהקדמה לשו"ת "אור המאיר" מבאר שרבי יהושע בן קבסוי סבר כל ימיו שצריכה להיות תשובת המשקל, איזון בין טהור לטמא בין קודש לחול. אם אנו רוצים לטהר טמא, צריך טהור אחד לטהרו. כי לא יתכן שמול כח הטהרה והקדושה יעמוד כח גדול יותר של טומאה. אולם מעיד על עצמו רבי יהושע בן קבסו שמאוצרה של יבנה שינה דעתו, ואיך ? הגמרא במסכת גיטין (נ"ו) מספרת כי רבן יוחנן בן זכאי קרא בצנעה לבן אחותו אבא סקרא, שהיה ראש הבריונים בירושלים, וביקשו כי ישתף עימו פעולה על מנת שיצא לפגוש את המצביא הרומי למען הצלה פורתא של הישוב בירושלים. הציע לו בן אחותו שיעשה עצמו כחולה ויצא קול שרבן יוחנן בן זכאי גוסס, וישכיבו במיטתו דבר מסריח כדי שיאמרו שמת ואפילו העלתה גופתו סירחון, כדי שיאפשרו להוציא אותו במיטה של מתים מחוץ לחומות. הגמרא מתארת שם כשיצאו לשער העיר רצו הסיקריקים לדחוף ולדקור את מיטתו עד ששיכנעו אותם שיאמרו רבם דקרו ודחפו והם וויתרו על כך. כשהגיע רבן יוחנן בן זכאי לפני הקיסר קרא לו : שלום עליך מלך, ועל מילים אלו הם ניהלו ביניהם דין ודברים, עד שהגיע שליח שבישר על כך שהקיסר ברומי מת ומבקשים להושיבו במקומו. אמר הקיסר לרבן יוחנן בן זכאי: תבקש ממני משהו ואתן לך? אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: תן לי יבנה וחכמיה, ושלא תהרוג את משפחת הנשיא רבן גמליאל, ותשלח רופאים לרפאות את רבי צדוק. רבן יוחנן בן זכאי חשב כי בקשה שיעזוב את ירושלים אינה ריאלית בעת ההיא, שהרי רצונו לקעקע את רוח את העם היהודי כך שחורבן בית המקדש לדעתו של הקיסר יביא לכך. אך ידע גם ידע, שאותו רשע לא יבין את משמעות הבקשה של "יבנה וחכמיה" ויחשוב לעצמו כי ניתן להענות בנקל לבקשה זו, משום שיעריך שלאחר חורבן בית המקדש וירושלים אין משמעות ליבנה וחכמיה והיא לא תחזיק מעמד זמן רב. עם הזמן גם ישיבה זו תסגור את שעריה ותעלם ובעקבותיה רוח תורת ישראל. לעומתו ידע רבן יוחנן בן זכאי שאם תשאר "יבנה וחכמיה" על תילה הרי שקול התורה לא יפסק ואדרבה בהמשך הזמן יתווספו עוד ספסלים לבית המדרש ומיבנה תצא תורה לדורות רבים עד היום הזה. מאותה יבנה וחכמיה, מאותו אור קטן שבזכותו קול התורה לא פסק עד היום הזה, שינה רבי יהושע בן קבסוי את דעתו וקבע שטהור אחד יכול לטהר טמאים הרבה. כי אור קטן דוחה חושך הרבה. שהרי יבנה וחכמיה גרמו לכך שלא תשתכח תורה מישראל, ולא תמוש מפינו ומיפי זרענו עד עולם. רעיון דומה נאמר בשמו של הרב קוק זצ"ל. דהנה במסכת פסחים ובמסכת שקלים מובאים דינים רבים על טהרתה של ירושלים, כמו: בגזירה שגזרו על הרוק מספק שמא של זב או של נידה הם, שהוא אב הטומאה לטמא אדם, אולם לא גזרו על כך בירושלים אעפ"י שהוחזק שם זב שראינוהו עובר בשוק זה שנמצא בו רוק. עוד אמרו על טומאת עם הארץ, שברגלים בשעה שכל ישראל מתאספים בירושלים כטהור הוא, ודרשו את הכתוב: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שעושה כל ישראל לחברים. גם כאן יש רעיון מעין אוצרה של יבנה המלמדנו שאם יוצרים אוירה נכונה וסביבה טהורה היא יכולה להקרין לבל יפגע הקדושה והטהרה ואף להשפיע ולקדש את הטמאים. בתקופה זו אשר אור היהדות פעמים מעמעם והחושך מכסה ארץ, עלינו לזכור כי טהור אחד יכול לטהר עולם שלם, וסביבה טהורה יכולה לדחות טומאה. בחכמה ובתבונה ניתן להאיר נפשות ישראל באור יקרות ולהשיב בנים על אבות. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים