פרשת תזריע ה'תשע"א

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

זאת תורת היולדת

בתרי"ג מצוות הכוללות עשה ומצוות לא תעשה נצטווינו בתורה, בהם עיקרי הדת והאמונה, אך בודדות הן הפרשיות הנקראות "תורה", כמו פרשתנו המסיימת את הלכות היולדת  במילים "זאת תורת היולדת"- והשאלה הנשאלת במה התייחדה היולדת שהלכותיה ודיניה הוגדרו: "תורת היולדת" ?

כשמתבוננים בתפקידה של האם ניתן להבין זאת, כי הרי תפקידה של האמא אינו מסתיים בלידה, אלא נשזר במשך כל ימי חיותו של הרך הנולד, ועליה להדליק ולהאיר את הנר שלא יכבה לעולם, ומשום כך אף פטרו אותה ממצוות עשה שהזמן גרמא.  זהו אינו מעשה או מצווה של רגע, זו תורה שלמה- תורת חיים, כפי שבהמשך יצווה הרך הנולד "ואל תיטוש תורת אמך".

לא בכדי, נקראת האם היהודיה "עקרת הבית", כי היא עיקרו של בית. היא המנחילה מידות והנהגות בילדיה היא הנוטעת בהן את התורה, היא המטביעה בילדיה את השורשים והעיקר, וכשם שהיא תכוון אותם כך הם יצמחו ויגדלו, משום כך היהדות של הילד נקבעת לפי האם ולא לפי האב - זו היא "תורת אמך".

הרבי מקוצק זי"ע פירש את עניין טומאת היולדת על פי מה שנאמר בגמרא, ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח. וחד מיניהו מפתח של חיה (יולדת), אם כן היולדת בעת ההיא של הלידה שורה  עליה שכינה עליונה... ואח"כ מסתלקת השכינה והקדושה, ובהעדר קדושה ושכינה באה במקום זה טומאה, כי בכל מקום שישנה הסתלקות הקדושה באה במקומה הטומאה ומשום כך היולדת נטמאת ועליה להיטהר. מבחינת טהרה של אתערותא דלתתא לאחר הקדושה של אתערותא דלעילא. זו היא גם "תורת היולדת" שבכוח החינוך יכולה היא להמשיך בילדיה את הקדושה העליונה שהתהווה בנו בשעת הלידה, בתחילה על ידי הקב"ה, ולאחר מכן על ידי מעשיה ועבודתה של האם.

כששמים לב היכן נכתב הפסוק "זאת תורת היולדת" מבחינים שהוא לא נכתב ממש בסוף הפרשה, אלא בסיום קרבנה של היולדת העשירה ולפני קרבנה של היולדת העניה, וזאת למה? פירש זאת האדמו"ר רבי שלום מבלז זי"ע כי תורת היולדת צריכה להיות מתוך עושר ולא חלילה מתוך עוני, ועל כן התורה מסיימת את הפרשה הטבעית בקרבן לידה עשיר, ורק אח"כ עוסקת ביולדת ענייה שהינה מחוץ לנורמאלית. אם נחנך את ילדינו ב"תורת אמך" הסלולה לנו מדור לדור, ודאי שנזכה לתורת היולדת העשירה ברוח ובגשם.