פרשת שמיני ה'תשע"א פרשת שמיני ה'תשע"א בס"ד אמרות ה' אמרות טהורות "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם וכו' ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם". וכתוב במדרש רבה פרשת אמור (פרשה כו' סימן א') ר' תנחום בן ר' חנילאי פתח: אמרות ד' אמרות טהורות וכו', אמר רבי יודן בן מנשה אף כשבא לפתוח להם בסימני בהמה טמאה לא פתח אלא בטהרה, את הגמל כי לא מפריס פרסה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה (מתחילים עם סימן הטהרה) את השפן כי לא מפריס פרסה הוא אינו אומר, אלא כי מעלה גרה וכן הארנבת וכן החזיר, וזהו פירוש "אמרות ד' אמרות טהורות". המדרש הנפלא הזה בא לאלפינו בינה שתמיד יש להתחיל מקודם בצד הטוב שיש בכל דבר כדי שאמרותינו יהיו טהורות כמו "אמרות ד' אמרות טהורות". כמה מוסר השכל יש בזה. גם כאשר צריך לנזוף בבן או בתלמיד, אסור לבטא זאת בביטויים מעליבים שפוגעים בנפש. אדרבה, עדיף להשתמש ראשית בצד החיובי ולהבליט אותו ורק לאחר מכן להוכיח על הצד השלילי. וכבר אמרו חז"ל במסכת שבת (קי"א): גדול המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: ולבן שיניים מחלב אל תקרי לבן שיניים אלא לבון שיניים. אם נלבין שיניים נזכה גם להלבין את מעשיהם. הכלי יקר מתקשה בהבנת תשובת המדרש, וזאת משום שכל איסור האכילה של החיה והבהמה נובעת מסימן הטומאה ולא מסימן הטהרה, ועל כן היה צריך לכתוב להיפך, קודם העדר סימן הטהרה שהוא עיקר הטעם לטומאתו, ורק אח"כ לציין שיש בו סימן טהרה אחד? משיב הכלי יקר, שרצתה התורה ללמדנו, שסימן הטהרה שלהן אינו מפחית מהטומאה אלא אדרבה מוסיף על הטומאה. כדרך שאמרו בעשיו שנמשל לחזיר שפושט טלפיו להראות כאילו הוא כשר ותוכו מלא שקר ומרמה, כי זה מורה על מי שאין תוכו כברו ויש בו את מידת הצביעות, שהם גרועים יותר מהטמאים הגמורים שתוכם וברם רשעות. שהרי מהרשע אנו מתרחקים, ואילו אצל הצבוע אנו עלולים ליפול ולהיכשל, על כן פתחה התורה בסימן הטהרה שלהן, שהוא גרוע יותר מסימן הטומאה כי הוא מסוגל להטעות את הבריות, להזהירנו כי גרוע יותר מכל היא מידת הצביעות. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים