פרשת ויקרא ה'תשע"א פרשת ויקרא ה'תשע"א בס"ד הרב שמואל רבינוביץ אדם כי יקריב מכם ספר ויקרא- ספר הקרבנות פותח בפסוק: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". מפרשי התורה התקשו להבין את סדר הכתוב, ראשית הוא פותח באיש המדובר, וממשיך בפעולתו - כי יקריב, ואז הוא חוזר אל המדובר ואומר: מכם, וחוזר אל הפעולה: קרבן לה', הרי מן הראוי לפתוח: אדם מכם ולאחר מכן: כי יקריב קרבן לה'? הספורנו משיב על שאלה זו בלשונו: דהיינו שהפעולה היא ההקרבה הפנימית והנפשית, בלעדיה אין ערך לקרבן הפיזי של הבהמה: "כי יקריב" מעצמכם בוידוי דברים והכנעה, על דרך ונשלמה פרים שפתינו (הושע י"ד, ג'), וכאמרו (תהילים נ"א, י"ט) זבחי אלהים רוח נשברה, כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת. וכבר אמרו חז"ל (חולין ה') מכם ולא כולכם". ישנו סיפור שהוא משל המובא בהגדות השונות: בעיר אחת נהגו להציב בליל החופה שתי כוסות זכוכית מלאות דינרי זהב לסימן טוב, שהחתן והכלה יחיו בעושר ובלא מחסור. ומי שלא היה לו, היה שואל מעשיר כוס זה ומחזיר לאחר החתונה. פעם אחת, עלה החתן לעשיר קמצן. ידע שלא ייאות בקלות, ולכן לא תפס מרובה. אמר לו: "הלילה ליל כלולותי, ואין בידי אלא כוס זהובים אחת. עשה עימדי חסד והשאילני את הכוס השניה". האיר הקמצן פניו, וענה בחלקת לשון: "מזל טוב בני, אך למה תצטרך לבריות? אייעץ לך עצה קלה וישרה: קח ראי זכוכית והצב אותו לכותל, העמד לפניו את הכוס שברשותך ותיראה כשתיים!" ענה החתן בחכמתו: "דע לך, אדוני, שהכוס האחת שברשותי היא של הראי, ובאתי לשאול ממך את הכוס השניה שלידו"... צחק העשיר ונתנה לו... והנמשל: מובן שאין די בקרבן פיזי. הוא אינו מועיל ואין לו ערך כשהוא ראי בלבד, בלי משהו פנימי המצביע על שינוי מהותי. רק כשיש לידו מעשה בפועל, אז יש לו ערך כמו "הכוס של הראי". וכך הוא בכל מצוה ומצוה, ובכל דיבור ודיבור. אוי למדבר לפני המלך וליבו בל עימו- הרי הוא כראי בלי כוס, ואוי למי שלבו עמו אך הגיע ללא הכנה מספיקה, הריהו ככוס אחת ללא עוצמתה של הראי... זהו פירוש הכתוב "אדם כי יקריב" – את הפנימיות והנפשיות שבו – זהו "הכוס המלא", ואזי חוזר "מכם קרבן לה' מן הבהמה..." את הקרבן בפועל – זהו "הכוס הראי לפנימיות". 
|
לוח עברי
חגים ומועדים