פרשת ויקהל ה'תשע"א

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרנס על הציבור

"ויאמר ה' אל משה ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואלמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה".. הגמרא במסכת ברכות (נ"ה, ע"א) אומרת: אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הציבור, אלא אם נמלכים בציבור, שנאמר: "ראו קרא ה' בשם בצלאל". אמר לו הקב"ה למשה: הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן. אמר לו: אעפ"כ לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן.

בהמשך אומרת הגמרא: אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו והן שמים וארץ...

לכאורה אפשר להבין כי מנהיג ופרנס יש צורך בהסכמת הציבור במינויו, אחרת זהו שלטון דיקטטורי שאין לו קיום. אך מדוע נקרא בצלאל "פרנס על הציבור" שזקוק היה להסכמת הציבור, הרי היה הוא סך הכל "אדריכל" של בית ה' לתקופת ההקמה של המשכן, ולצורך זה נדרש בכישורים אדריכליים שניתן בו?

זאת ועוד, מדוע צריך לתת לבצלאל כוחות לצרף אותיות אשר יוכל להעפיל לסודות הנשגבים של מעשי בראשית, הרי מדובר כאן במלאכת אדריכלות, גם אם היא מסובכת אין צורך עבורה בסודות כאלה גבוהים?

התשובה לכך נמצאת במילים ספורות של הכתוב: "ולהורות נתן בליבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן". ומפרש רש"י: משבט דן, מן הירודין שבשבטים, מבני השפחות והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים.

אם בצלאל היה "אדריכל" הוא היה עושה כל מאמץ להפרד מאהליאב, כדרכם של האדריכלים המבקשים כי הכל יהיה על שמם. וודאי לא עם מי שהוא מן הירודים שבשבטים, ואם הוא לא עשה כן הרי זה שהוא הבין שגישתו אל המשכן איננה מעיניים אדריכליות אלא מהיותו פרנס על הציבור.

זוהי כוונת חז"ל שבצלאל בקי היה בצירופי האותיות של בריאת שמים וארץ שמציפות את החומר לרוח, את העולם לישראל, כמאמר חז"ל: בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. הם ביקשו לא רק להעמידנו על גובה שיעור קומת בצלאל, אלא גם ללמדנו פרק שמלאכת המשכן לא היתה מלאכת אומנות רגילה. לשם בנין מפואר די היה בכמות מסויימת של זהב וכסף, וביצוע מסויים באדריכלות וכיוצא בזה. אולם המשכן שנועד להשרות את השכינה, בעיקר מרכיב רוחני, שהכיל כוונות עילאיות וצירופי אותיות קדושות כמו אלו שהיו בבריאת התבל. בלעדי כוונות אלו אפשר שהיה נבנה היכל נאה אך לא היה בית אלוקים. לפיכך דוקא בצלאל נבחר לנצח על מלאכת בנין המשכן, משום שגדול היה ברמת קדושתו, ומסוגל היה להעניק למשכן את "נשמתו", על ידי הכוונות הקדושות שהושקעו בבניינו, תוך הבנתו שיש צורך לשתף גם אחרים במלאכת קודש זו.

משום כך נקרא בצלאל "פרנס" ולא אדריכל, כיון שלמלאכת הקמת המשכן היו זקוקים לאיש נשגב ומנהיג שאכן ייצג את עם ישראל כולו על פלגיו ודעותיו ולא להסתפק בחכמת התכנון והביצוע שלה מספיק חכמה גרידא.

על פי זה ניתן לפרש את הפסוק: "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה" (ל"ח, כ"ב). דקדק ושאל הרה"ק בעל התפארת שלמה זי"ע, למה טרחה וסיפרה לנו התורה כי בצלאל עשה את "כל" אשר צוה ה', ולא כתבה "ובצלאל עשה את אשר צוה ה'"?

כי עובד עבודת הקודש- אדם שמתעסק בעבודות קדושות, צריך גם לייצג את "כל"- את היחד. אין זה מספיק לעשות את העבודה באומנות ובחכמה אלא צריכים לעשות "את כל אשר צוה ה'", וזה מה שהתורה רצתה ללמד אותנו, שבצלאל לא היה רק אומן שעשה את כל עבודת המשכן וכליו בחכמה, אלא עשה את "כל אשר ציוה ה' את משה!... איחד לבבות וייצג את כל ישראל.

התפארת שלמה מיישב ואומר כי מכאן ראיה שעובד עבודת הקודש צריך גם בעצמו להיות קדוש ולקיים את כל התורה כולה.

בשביל לחדד ולהבין את העניין הזה, שבו אדם צריך לדעת כי הוא צריך לעשות את "כל" אשר צוה ה', ולא להחליט ולומר: את זה אני מקיים ואת זה לא!...

נביא בפניכם את הסיפור הבא שסיפר הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א כשחייתי עוד בפולניה, סיפרו סיפור: בפולניה הגויים עבדו קשה בביתם של היהודים. שאבו מים, חטבו עצים, עסקו בעבודת ניקיון מפרכת, והכל תמורת כמה גרושים ליום. הגויים היו כל כך מעורבים בביתם של היהודים עד אשר אפילו הצליחו לקלוט את שפתם של היהודים- אידיש..

ערב אחד בסיום יום עבודה מפרך, חלף אחד מאותם גויים ליד בית הכנסת של היהודים וראה את אחד ממכריו- יהודי עני, עומד ליד ביהכ"נ לקבץ נדבות, ובידו גרושים רבים, חופן מלא מטבעות. הוא התקרב, הציץ בכף ידו ושאל כמה יש לך ביד? כ"שלוש מאות גרושים" השיב, תמה הגוי ושאלו איך יתכן שהרווחת כל כך הרבה? השיב לו העני: היהודים כולם חולפים בסמוך אלי בין מנחה למעריב, כשלוש מאות יהודים נכנסים לבית הכנסת, וכיון שיהודים הם רחמנים בני רחמנים, רק צריך לצעוק: יהודים תנו נדבה! והם זורקים איזה שהוא מטבע. כך מתאספים כשלוש מאות גרושים.. אמר הגוי לעצמו: וכי אני טיפש, ללכת ולעבוד בשביל עשר שקל ליום שלם?! ממחר אני נעמד ליד בית הכנסת של היהודים ומבקש נדבות.

למחרת הוא ישן כל היום, התעורר לקראת ערב ומיהר לרחבת בית הכנסת הגדול והחל לצעוק באידיש כמובן.. יהודים רחמנים תנו נדבה לעני! טוב מאד, יהודים ראו עני- נתנו נדבה גרוש ועוד חצי גרוש ועוד גרוש, הוא אסף הרבה, אלא שבליבו לא היה שמח, מדוע? כי בצדה השני של רחבת בית הכנסת ישב עני אחר. ומשום מה הבחין אותו גוי כי מישהו התקרב אליו ונתן לו גרוש בבת אחת!

לאחר סיום ערבית כאשר הקהל הלך לביתו, שאל הגוי את אותו עני: אולי תגלה את הסוד, למה לך נותנים גם עשרה גרוש, ולי לא? הסביר לו: שמע נא, אני גר צדק, וליהודים יש סימפטיה מיוחדת לגרי צדק, ולהם נותנים יותר! החליט אותו גוי אני יודע כבר מה לעשות! למחרת בא הגוי וצעק: יהודים רחמנים, רחמו על עני גר צדק! ואכן נתנו לו בעין יפה. הכל טוב ויפה, אבל עינו צדה עני אחר היושב על כסא צדדי, ולו נתנו עשרים גרוש בבת אחת וכאב לו מאד: למה לי לא?

לאחר מעריב ניגש לאותו יהודי עני ושאלו בלחש: למה לך נותנים יותר? השיב לו העני: אני נכד של הבעל שם טוב והיות ואני נכד של צדיקים- נותנים לי יותר! שמע זאת הגוי ואמר בלבו- את זה גם אני יכול לעשות, זו לא בעיה! למחרת, הגוי הגיע מוקדם והחל לצעוק: רבותי, תנו נדבה לעני גר צדק, נכד של הבעל שם טוב....

ואז כבר לא קיבל גרוש אחד.. צעק וצעק ועוברים ושבים חלפו על פניו בחיוך. הוא לא הבין את הסתירה שבקולו: או שאתה נכד של הבעל שם טוב או שאתה גר צדק...

וכאן אנו צריכים רגע אחד לחשוב בליבינו: האם אנחנו לפעמים לא מתנהגים כאותו גוי... יש אנשים שלא החליטו מה הם, צדיקים או לא, מדקדקים במצוות או מזלזלים במצוות, נכד של הבעל שם טוב או גר צדק.. ויש מיני אנשים שיכולים להקפיד עד למאוד בכל מיני ענינים, אבל באותו זמן יכולים הם בדברים אחרים לזלזל ולומר: זה לא שייך לי!.. אבל התורה רוצה שאנו נתנהג ונעשה את "כל" אשר צוה ה' ולא לברור לנו מה כן מתאים לנו ומה לא!...