פרשת תצווה ה'תשע"א פרשת תצווה ה'תשע"א בס"ד הרב שמואל רבינוביץ המעיל והקטורת פרשת תצווה עוסקת בראשיתה בבגדי הכהונה ובמרכזה אופן חנוכת המשכן עם השלמת בנייתו יחד עם כל כליו. והנה לבסוף חוזרת התורה לכלי המשכן. כביכול שכחה משהו, ועוסקת במזבח הקטורת. נשאלת השאלה: מדוע מזבח הקטורת אינו חלק מכלי המשכן השנויים בפרשה הקודמת - פרשת "תרומה"? הגמרא בערכין דף ט"ז עמוד א' מסבירה את הקשר בין בגדי הכהן לכפרה: "אפוד מכפר על ע"ז... מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקב"ה יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול". וממשיכה הגמרא ומקשה, הרי: "תנא דבי רבי ישמעאל, קטורת מכפרת על לשון הרע, אמר הקב"ה יבואו דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי". ותרצה הגמרא: "לא קשיא, הא בצנעא-הא בפרהסיא". כלומר: הקטורת תכפר על לשון הרע שבחשאי, ואילו לשון הרע שבפרהסיא יכופר ע"י המעיל. ננסה להבין את הקשר בין המעיל לקטורת, ומה המיוחד בהם שמכפרים על לשון הרע. שאולי משום כך שניהם נשנו באותה פרשה בנפרד מכלי המשכן האחרים. "ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת... והיה על אהרון לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות" (כ"ח, ל"א- ל"ה). עיון בפסוקים אלו מלמד על ייחודו של המעיל: הוא עשוי כולו בצבע אחד-צבע התכלת, ועליו בלבד נאמר הביטוי: "והיה על אהרון לשרת". מסביר הנצי"ב- כהן גדול משמש בהיכל על פי רוב לבד, בלי כוהנים ואחרים לצידו. מתוך כך עלול להרגיש רגש כבוד ועליונות, וכבוד זה עלול להזיק לו, ולכן היה המעיל כולו תכלת, באשר התכלת הייתה מזכירה לכהן הגדול שהוא מרכבה לשכינה, לכן על המעיל נאמר "לשרת" כי המעיל פועל במחשבתו של הכהן גדול שאינו אלא "משרת", ולא מלך או אדון. התכלת מסמלת את המרכבה לשכינה, ואף את הארון במסעיו כיסו במכסה תכלת מלמעלה, וזאת מפני שצבע הים והשמים תכלת, למרות שמי שיטול טיפה מן הים או מתקרב לשמיים יראה שצבע התכלת אינו קיים כלל. כך גם צריך לחוש הכהן הגדול שיש לו שליחות כגשר ואל ינסה לעלות יותר מן המותר לו, כי אז יאבד את צבע התכלת הנובע מן המרחק. הקטורת היא עבודת ה' הפנימית ביותר. היא עבודת יום הכיפורים הכהן הגדול בקודש הקודשים. הקטורת מבטאת את הקשר הפנימי שיש לעם ישראל והקב"ה, שכן הריח דבר פנימי הוא שאף לראותו אי אפשר. משום כך נדב ואביהוא ניסו להתקרב לה' בדרך פרטית דווקא באמצעות הקרבת קטורת, כמו גם מאתיים וחמישים איש מקריבי הקטורת בעדת קרח. ועל עוזיה נאמר "ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלקיו ויבוא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת". (דברי הימים ב', כ"ו) ועל כך נענש בצרעת. לשון הרע נובע מתוך גאווה, כאשר אדם רואה את עצמו במרכז, ורוצה לקדם את עצמו בעולם, הוא מוכן ואפילו מעונין לפרסם את חולשותיו של חברו. אדם שמרגיש שהוא רק חלק מן הכלל והקב"ה הוא המרכז, הוא לא יפגע בזולתו או יוציא עליו לעז שהרי הוא וחבירו שווים ושניהם יצוריו של הקב"ה. וזה מחנכים אותנו המעיל והקטורת. הקב"ה הוא המרכז, וכולנו חלק מכלל גדול ובשמחת חברנו נשמח אנו, ובחסרונותיו נצטער גם אנו. יהי רצון שנזכה להיזהר יותר בעוון לשון הרע, ומתוך כך נזכה למעיל ולקטורת בב"א. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים