פרשת בשלח ה'תשע"א

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

שירת הים

"זה א-לי ואנווהו אלוקי אבי וארוממנהו" - גדולה ועצומה היתה שירת הים עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. ולכאורה מדובר היה שבעה ימים בלבד לאחר שיצאו בני ישראל ממ"ט שערי טומאה, ועמם שתי מצוות בלבד, ברית מילה ופסח אחרי שראה אותם הקב"ה כשהם ערום וערייה ממצוות. שעות ספורות לפני כן מקטרגים המלאכים ואומרים: 'הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז מה נשתנו אלו מאלו? יש להטביע את כולם חלילה, והנה לא עוברות שעות רבות וזוכה שפחה לראות גילוי שכינה מה שלא ראה הנביא יחזקאל, היתכן?'

י"ל שזו כוחה של שירה, היא מעידה על אהבה ודביקות ששרויה על האדם אשר עומד לפני ה' ואיתה ניתן לפעול ישועות, ולהגיע להישגים שנביאים וגדולים לא זכו להם. ככל שהיא עמוקה יותר כך הישגיה עצומים וגדולים. שירת הים היתה הראשונה שבאה מתוך 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו', היא היתה עצומה כל כך, שגרמה לכולם לראות בגילוי השכינה כולל השפחה - הפשוטה שבעם.

בשמחת בית השואבה שבבית המקדש היו שואבים רוח הקודש. אמרו חז"ל: 'יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, נכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקודש ונתנבא את נבואתו המפורסמת על ננוה. וכך אסף והימן וידותון משהגיעו לשערי בית המקדש- ושמעו קול שירה ונגון, שם התעוררו ליבותיהם בדביקות כזו שזכו לרוח הקודש.'

מובא בספר חסידים לרבי יהודה החסיד שורש התפילה שמחת הלב. לפיכך היה דוד למלך ישראל בזכות שניגן בכינור על תפילותיו וזמירותיו. וכן אותם הקוראים פסוקי דזמרה בקול רם ונעים זמר ואינם יודעים הפסוקים ואומרים בטעות, תפילתם וזמירתם מתקבל כריח ניחוח. וגם הקב"ה שמח על כך שמחה גדולה. ועל זה נאמר: "ודגלו עלי אהבה" גם דילוגו ומעילתו עלי אהבה. גם שיבוש בתפילה כשנאמרת באהבה ובניגון - פועלת ישועות.

האדמו"ר ממודז'יץ זצ"ל היה אומר כי הקב"ה הבוחר בתורה ובמשה עבדו, הוא הבוחר בשירי זמרה. אך בעוד שאנו מזכירים את הקב"ה כבוחר בתורה ובמשה עבדו פעם בשבוע בברכת ההפטרה, הרי שמעלת הקב"ה כבוחר בשירי זמרה מוזכרת על ידינו כל יום בתפילתינו בברכת ישתבח. ללמדנו ערכה של שירה היודעת לבקוע שערים ומחיצות.

סיפר הרה"ק בעל ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע שפעם אחת כשאספו הקומוניסטים בזמן גזירת הקנטוניסטים ילדים רבים מעיר אחת, בני שש ושבע אשר למדו בעירם בחידר אחד כדי לנתקם מהוריהם ומהיהדות על מנת שיתמסרו להיות משועבדים לצר הרוסי. הם חישבו מה נעשה? איך נזכה לא להפוך לנכרים גמורים? איך נעמוד בפיתויים ובנסיונות כל כך קשים?? האם אין עצה ואין תבונה? תוך כך, גם שיחזרו את בכיות ההורים האומללים אשר חייהם כבר אינם חיים. בכו שוב ואמרו זה לזה בכאב: כשיש בבתי ישראל איזה צרה ל"ע מה עושים היהודים? אומרים תהילים ברבים. אף אנו רבים. וצרתנו נוראה וגדולה. שכן כל היהדות תלויה בה. הבה נאמר תהילים ברבים.

אזרו כח ונעמדו לומר תהילים כדי להיוושע. אך אז נבוכו אין לפניהם לא סידור ולא תהילים, איך נאמר? ומה נתפלל? נמנו וגמרו על כל פנים לומר תנועת הניגון של התהילים כי את זה זכרו היטב, והתחילו כולם לומר את הניגון ותעל צעקתם השמימה ונעשה מזה התעוררות גדולה בשמי מרום, שכן הצליחו הם להרעיש את השמים בניגון תפילתם, ובדרך נס נתהווה הישועה. המפקד אשר קיבל פקודה חדשה לנוע עם חייליו החליט כי הילדים הקטנים כאן רק מכבידים עליו, ובצו מיוחד שלחם הביתה! זה כוחה של שירה.

לא בכדי אומר הזוה"ק בפרשתינו: כל אדם שאומר שירת הים בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרה לעתיד לבוא. כי בשירה יש קשרי אמונה הבאים מעומק הלב המשעבדים את נפש האדם אל אביו שבשמיים מבלי לתת למקטרגים ולמפריעים דקדושה לקלקל ולהכרית אותם.