פרשת בא ה'תשע"א

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מכת בכורות

כאשר עומד הקדוש ברוך הוא ברחמיו להושיע את ישראל ולבחור בו להיות לו לעם הוא פותח ואומר: "כה אמר ה' בני  בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו, הנה אנוכי הורג את בנך בכורך". (שמות, ד' כ"ב), דהיינו שהנכם נגאלים ונהיים לעם משום שבנים בכורים אתם לי. אנו יודעים שזו אינה בכורה טבעית ומולדת, כי אם בכורה שנקנתה במעשיו של יעקב, מעשיו הבכור הטבעי. וכמו שמפרש רש"י: בני בכורי, לשון גדולה. זה פשוטו, ומדרשו, כאן חתם הקדוש ברוך הוא על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו. ולכאורא יש להבין מה הקשר בין גאולת ישראל מעבדות לחרות אשר משה דורש מפרעה, לבין מכירת הבכורה של עשיו ליעקב שחתימתה והסכמתו של הקב"ה נעשית בשעת הרצון לגאולת בני ישראל?

אחד מהרזים הגנוזים בסיפור יציאת מצרים היא "מכת בכורות", שעמה משלים הקב"ה את מכות מצרים ומוציאם מבית העבדים. וכמו שמפרש רש"י שם על הפסוק: "הנה אנוכי הורג את בנך בכורך"- היא מכה אחרונה ובה התרהו תחילה מפי שהיא קשה. וגם זה יש להבין מדוע יציאת מצרים נעשתה דווקא עם הבכורות: "ומת כל בכור מארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, וכל בכור בהמה", עד שהקב"ה מבקש להזכירה כבר במסר הראשון של משה רבינו לפרעה תוך התעלמות מכל יתר המכות שינתנו לו לפרעה?

האמת שמאוד מופלא, עד כמה כשלון הבכורות עוברת כחוט השני ובעקביות לאורך כל תולדות הדורות שבתורה מבראשית.

בראשית המאבק בין קין הבכור להבל. הבל הוא זה שקורבנו נבחר ולא קרבן קין. קין רוצח את אחיו, וזרם הדורות ממשיך לנהור דוקא באחרון הבנים- "שת". עשרה דורות אחר כך שוב מתפצלת השושלת אצל בניו של נח: יפת, שם וחם. יפת הוא האח הגדול, אבל לא בו ממשיכה השושלת אלא בבן השני- "שם". עשרה דורות אחר כך, שוב חלה התפצלות, שוב נבחר הבן השני: יצחק. וישמעאל בכור אברהם נותר מאחור.

אצל בני יצחק, יעקב ועשיו, מתנהל מאבק מפורש ומפורט על הבכורה. יעקב שנולד שני, מנצח. הוא מקבל את הבכורה, מקבל את הברכות ונבחר לאבי האומה.

אצל יעקב עצמו מקבלים הבנים, יהודה ויוסף את הגדולה והבכורה, כשהבן הבכור ראובן נדחק לשולי ההנהגה. על ערש דווי מבכה יעקב את בכורתו האבודה של ראובן: "ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עוז".

וזה ממשיך אצל יוסף: האח הקטון, אפרים, מסכל יעקב את ידיו ומעניק לו את ידו הימנית. אצל יהודה- בנו בכורו מת כי רע היה בעיני ה'. ומבנו הקטן ממשיכה השושלת עד דוד בן ישי, נעים זמירות ישראל, שהוא הקטן שבבנים נהיה למלך משוח ה': "כי האדם יראה לעינים, וה' יראה ללבב".

זאת מדוע? כי אמנם הבכור, ראשית הבנים, הוא שראוי לקבל פי שניים מאחיו, אך ככל שיש בו כח הוא מסוגל ליפול עמו ולהיכשל. ללמדנו, כי אכן הבכורה מעניקה יתרון מולד ונקודת זינוק עדיפה, אך דווקא בשל כך, דווקא משום שהיא יתרון אותו קונה האדם בחוסר מאמץ, היא עשויה לסכן את הבכור שיסבור שאין צורך ביגיעה ואין צורך להתאמץ כדי להגיע להישגים.

כמו מי שנולד לאב ומשפחה מיוחסת, כך גם כאן, עלול הבכור להתבצר ביתרונו הטבעי אותו קנה ביום לידתו ולעולם לא לצאת מתוך עריסתו המוזהבת. בעוד שזה שנולד אחריו, חסר יתרון טבעי, אולם בכח מאמציו יכבוש את הבכורה ואזי הוא עדיף עשרת מונים על מי שבכלל לא התאמץ.

מעשה ברבי מאיר מפרמישלאן זי"ע, שבחצרו הופיע צעיר פוחז ויהיר. בא לתת שלום לרבי ואמר בהתנשאות: אני בנו של פלוני, האדמו"ר המפורסם. נקש הרבי על קנקנו ומצאו ריק. אמר לו: מעשה בכלב אחד ששירת נאמנה את אדונו הפריץ עד שהזקין וביקש אדונו לשלחו ליער. אך כדי שלא יפגעו בו חיות היער עמד ועטה ראשו בעור אריה, אך לא היה לו די בכך והוסיף וחבש את גבו בעוד דוב ואת רגליו בעור שועל.

הגיע הכלב ליער ויצא קול: חיה משונה הגיעה ליער וטיבה אינה ידוע. שליש אריה, שליש שועל ושליש דוב. שמע על כך מלך היער וציווה על החיה המשונה לבוא לפניו. שאלו המלך: "מי אתה"? פתח היצור את פיו ואמר: "זקני הוא ר' אריה לייב, ואתה"? התייהר הייצור: "זקני מצד אמי הוא ר' דוב בער". ואתה"? "אבי הוא ר' זאב וולף". "אבל אתה", נהם המלך, "מי אתה"? השפיל היצור את עיניו ולחש: :"אני? כלב זקן!".

זאת הסיבה שהקב"ה כבר בתחילת הדרך מבהיר לפרעה שבמעמד שלה זכה יכול הוא להשתמש בדרך הטובה על ידי: "שלח את עמי ויעבדוני", ויכול להשתמש בו בדרך רעה על ידי: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו חייהם בעבודה קשה". הוא יכול להיות יעקב אשר קנה את הבכורה בעמל וביזע, ויכול להיות עשיו שאיבד את הבכורה. והנה פרעה בחר להשתמש בבכורה ברע ובשלילה. ועל כן כשהגדיש את הסאה, הושלמה מסכת המכות דווקא במכת בכורות כדי להענישו על ניצול הגדולה והבכורה לרע ולהרס.

משום כך בעת הנאום הראשון של משה לפרעה הוא מעביר לו מסר ברור. ראשית, בשעה זו חותם הקב"ה על מכירת הבכורה ליעקב אשר בכח מעשיו הטובים רוכש אותה ומשתמש בה למוטב. בעוד שעשיו אחיו איבד אותה בכח מעשיו. וגם אתה אם תשתמש בגדלותך ובכוחך להרע עם ישראל אכה את הבכורים ואקח מהם את הגדולה, וכשתגיע מכת בכורות יצאו ישראל ממצאים ויקחו ממך את הגדולה.

הבכורה, כמו כל יתרון טבעי, שיש לכל אחד מאיתנו, עלולה להוות אבן ריחיים על רגלו של זה המעוניין לטפס מעלה ומאידך יכולה גם להיות מסלול המראה ולהעלות את האדם למדרגות גבוהות, וזה ביקש הקב"ה לסלול ולהתקין כשציווה: "קדש לי כל בכור", כדי ללמדנו שהבכורה אינה מכה אלא ברכה. היא כלי שבעזרתו ניתן להתחייב, ליטול אחריות ולהתעלות אף יותר, וחלילה גם לאבדה.