פרשת וארא ה'תשע"א פרשת וארא ה'תשע"א בס"ד הרב שמואל רבינוביץ השליחות שקדמה לשליחות הרה"ח רבי מענדל פוטורפאס זצ"ל סיפר כי במסגרת העסקנות בעניני הכלל, היה קשר הדוק בין כ"ק האדמו"ר הרש"ב (מליובאוויטש) נ"ע והאדמו"ר (ה"הדברי שמואל" זי"ע) מסלונים, שעסק רבות באירגון 'אגודת מחזיקי הדת'. פעם שלח האדמו"ר מסלונים את אחד מחסידיו אל הרבי נ"ע בקשר לענייני הכלל שהזמן גרמא. (היה זה בתקופת החורף. השליח שבא ממרחקים היה כולו מכוסה בשלג שנטף ממנו על הרצפה. את דלת בית האדמו"ר נ"ע פתחה הנכדה הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נ"ע, וכשהאורח התנער שוב ושוב, כי לא רצה להרטיב את רצפת הבית בשלג ובמים שנטפו ממנו, ביקשה ממנו הרבנית להכנס מיד באומרה ש"אצלנו לא מקפידים על דברים כאלו"...) לפי שנכנס השליח מסלונים ל'יחידות' אצל הרבי נ"ע, הורה הרבי שישתתף תחילה באיזו התוועדות של חסידים, כ"הכנה" מסוימת לפני היכנסו. אחרי "הכנה" זו נכנס השליח מסלונים לרבי נ"ע, מסר את שליחותו ודיבר עם הרבי בענייני עסקנות הכלל. לאחר מכן אמר לו הרבי: "רצוני לשמוע ממך איזה דבר תורה, איזו אימרה מרבך, האדמו"ר מסלונים". פתח השליח וחזר על דבר תורה מרבו: "על הפסוק, בתחילת פרשת וארא: 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב', מפרש רש"י: וארא - אל האבות. וכבר תמהו רבים: מה רוצה כאן רש"י, ומה הוא מוסיף על מה שנאמר בכתוב? ומפרש האדמו"ר מסלונים: "אבות" מלשון אבה", שפירושו: רצון. הפירוש הפנימי בדברי רש"י הוא, שהקב"ה מתגלה "אל האבות" - (רק) אל מי שרוצה וחפץ שהקב"ה יתגלה אליו..." הרבי הרש"ב מאד נהנה מפירוש זה, ולא נח ולא שקט עד שקרא גם לבנו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, שיבוא גם הוא וביקש את האורח לחזור שוב על האמרה והפתגם: "וארא אל האבות"- הקב"ה מתגלה (רק) למי שרוצה וחפץ שהקב"ה יתגלה אליו. רעיון זה יכול להסביר לנו פסוקים רבים בפרשתינו שנראים תמוהים מאד, וכך נאמר: (ו', ב') "וידבר משה לפני ה' לאמר, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים". ופירש רש"י: "זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה". ותמהו המפרשים כי לכאורה קל וחומר פריכא הוא, שהרי בני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, לעומת פרעה שלא היה שייך בו טעם זה, כך שמאד יכול להיות שכן ישמע בקולו של משה? כשמתבוננים עוד בפרשה כולה מתעורר קושי להבין בכלל את שליחותו של משה רבינו לבני ישראל. הרי כששלח הקב"ה למשה וביקשו לילך אצל פרעה, שאלו משה (ג', י"ג): "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי אליהם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם". ולכאורה מי ביקש ממשה לילך אצל בני ישראל והלא כל עיקר שליחותו היתה ללכת לפני פרעה ככתוב: "לך ואשלחך אל פרעה"? אמנם נאמר "ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים", כבר פירש רש"י שהציווי היה שינהיג אותם בנחת ושיסבול אותם, אך אפילו אם נאמר שאכן ציוהו השי"ת לילך את בני ישראל, יש להבין איזה תועלת תצמח מהליכה זו אליהם, והרי לא מבני ישראל צריך לבקש רשות להוציאם, הם ודאי רוצים להפסיק את עבודת הפרך, הבקשה צריכה להיות מופנית אל פרעה מלך מצרים שבידו כח השלטון והממשלה? נקודה נוספת שיש לבארה, כשאמר פרעה בדברי תשובתו: "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר", פירש רש"י: "ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכה ונזבחה". ולכאורה מה היה אכפת לו לפרעה אם ידברו בני ישראל בענין הגאולה, הרי הם משועבדים תחת ידו ותחת שלטונו, ובאם לא יחפוץ לשלחם מארצו לא יתן להם לצאת, ומה בכך שידברו בדברי רוח? חכמינו ז"ל לימדונו יסוד מוצק בדרך לזכות בסיעתא דשמיא. ראשית אמרו- יש לפתוח פתח כפתחו של מחט ורק אח"כ ניתן לקבל מאת הקב"ה פתח אפילו כפתחו של אולם. וזאת למה? כי על מנת להצליח לקבל סיוע מהקב"ה וגם מכל אדם אחר, על האדם להיות משוכנע בצדקת הדברים. לעולם אין אפשרות לשכנע אחרים באיזשהו דבר אם המשכנע בעצמו אינו משוכנע בכך, ולכן חובתו של האדם ראשית להוכיח כי הינו מאמין בצדקת דרכו ובקשתו וזאת יבטא בפתח אפילו כפתחו של מחט. מעתה ניתן להבין את הק"ו בטענתו של משה רבנו: "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה". כי אם בני ישראל עצמם אינם משוכנעים שהם עומדים לפני בשורת הגאולה להיות נגאלים מבית עבדים ומן השיעבוד הנורא שהיו מצויים בו עידן ועידנים, כי אז היאך ישתכנע פרעה שעליו לשלח את בני ישראל מארצו? זוהי איפוא הסיבה לכך שקודם שהלך משה רבינו לפרעה ביקש ללכת אצל בני ישראל אף שמעולם לא נצטווה על שליחות זו, אולם כוונתו של משה רבינו בשליחות זו היתה בגין רצונו לבוא לפני העם ולשכנעם על הגאולה העתידה לבוא, ומשום כך פנה משה רבינו להשי"ת ושאלו: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי אליהם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם", שאלתו ובקשתו של משה היתה בעליל אך ורק בענין ההסברה: כיצד לשכנע את העם ולקרב את רוחם לבשורת הגאולה כפי שביקש לעשות קודם לכתו אל פרעה. וזוהי גם הסיבה לכך שפרעה הכביד עליהם את העבודה, כתשובה לבקשת משה להתיר לבני ישראל לצאת מארצו למען יעבדו את השי"ת ויזבחו לפניו עולות, וזאת מפני שבכובד העבודה ביקש פרעה להסיט את רעיונם ומחשבתם מענייני הגאולה והחירות. כי פרעה גם ידע היטב שברגע שיתחילו העם לדבר בעניני הגאולה ויעסקו בהוויתה או אז יהיו הם משוכנעים שהנה בא זמן הגאולה ואז לא יוכל להם. וכפתרון לבעיה זו גזר פרעה את גזירתו השרירותית "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר". ואכן משה רבינו לאחר מאמצים מרובים הצליח לשכנע את בני ישראל ביכולתו לצאת משעבוד לגאולה ומעבדות לחרות. ואז כמובן הקב"ה לאחר מאמץ זה נראה אל האבות- אל אלו שחפצו בו ובעקבות כך התחיל תהליך הגאולה. יסוד גדול זה תקף הוא במהלך חייו של האדם הפרטי ושל האומה כולה. עם ישראל לעולם לא יצליח לשכנע את אומות העולם בצדקת היותו על אדמת הקודש בארץ ישראל, אם הוא עצמו לא יהא משוכנע בצדקת דרכו שזו האמת ומבלעדיה אין אחרת, ומקומו של עם ישראל הוא אך ורק בארץ ישראל. רב, מורה, בעל מוסר מגיד מישרים ודרשן המייסר את ציבור שומעי לקחו בדברי מוסר ותוכחה, לעולם לא יצליח לשכנע את קהל מאזיניו אם הוא עצמו לא יהא משוכנע בצדקת הדברים שהוא דובר בפניהם. וכך גם אב המחנך את ילדיו שילכו ויצעדו בדרך חינוכית מסוימת, גם הוא לא יצליח במשימתו אלא אם כן הוא עצמו יהא משוכנע שכך יש לעשות וזו הדרך בה יש ללכת.
|
לוח עברי
חגים ומועדים