חג החנוכה ה'תשע"א

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

טמאים ביד טהורים

תפילת על הניסים הנאמרת בימי החנוכה , הן בתפילות שמונה עשרה והן בברכת המזון מעוררת תמיהה. ראשית, הרי כשהגמרא במסכת שבת (כ"א ע"ב) שואלת: "מאי חנוכה"? משיבה: "תנו רבנן... כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחו, בדקו ולא מצאו אלא פח אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעים ועשאום ימים טובים כהלל והודאה", הרי שבעיקרו של יום הוא נס פח השמן, עד שהבית יוסף המקשה את שאלתו המפורסמת מדוע א"כ חוגגים שמונה ימים ולא שבעה ימים, שהרי נס פח השמן היה שבעה ימים, כי ביום הראשון היה כדי להדליק את המנורה, ורק תשובה אחת מיני תשובות רבות מתייחסת לכך שהיום הראשון הוא משום ניצחון המלחמה, ואילו אנו ב"על הניסים" כמעט ומתעלמים מנס פח השמן ומתייחסים בעיקר לניצחון המלחמה?

זאת ועוד, אם השמחה היא משוב נס המלחמה, מדוע היה צריך להמתין לשנה אחרת כדי לקבוע ימים אלו להלל והודאה. הרי נס ניצחון המלחמה זועק להודות לשי"ת על הניצחון? כל מלחמה שאנו ניצחנו בה הודינו להקב"ה עליה ורחובותינו מלאו שמחה והודיה?

הנה בתפילת "על הניסים" אנו משבחים:"מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים". נוסח מוקשה זה אומר דרשני, שכן, ניחא יש נס וחריגה מגדר הטבע המקובל במסירתם של גיבורים ביד חלשים ובהסגרתם של רבים ביד מעטים. אך מה נס יש במסירתם של טמאים ורשעים ביד טהורים וצדיקים? כלום שורת הדין מחייבת כי בדרך הטבע ינצחו הטמאים את הטהורים והרשעים את הצדיקים, עד שאם יתרחש היפוכו של דבר יש לנו לציין זאת כעובדה ניסית, אשר אנו מהללים ומשבחים עליה?

י"ל שבעולם הזה יש לקב"ה הנהגה שלפיה אין הוא שולל מהאדם את כח הבחירה שניתן לו. משך כל ימיו הוא עמל לגבור על יצרו, להכריע בין החומר לרוח, בין הגוף לנשמה, בין הגשמיות לרוחניות ובין הטוב לרע. כוחות הגוף והחומר הם דברים מוחשיים שאדם רואה אותם (ואף ממשש  אותם. מבחינה מסוימת קיימת תמיד סכנה כי הם יהיו לבסוף הכוחות שישפיעו עליו וימנעו ממנו לפגוע באמצעות הכוחות הרוחניים. ואף על פי כן, כל זמן שהדבר מתאפשר נמנע הקב"ה להופיע בנס גלוי, כדי שלא לערער את בחירתו החופשית של האדם, שכן, כאשר יתגלה בהדר גאונו יש חשש כי בחירתו החופשית של האדם התקלקלה ושוב לא יהיה כל מקום לשכר ועונש.

הנהגת הקב"ה עמנו הינה להסתיר את "מקומו". הוא אינו מתגלה לנו, כדי שתישאר לנו אפשרות בחירה חופשית ההכרחית כאמור לשכר ועונש.

זה מה שעונה הקב"ה למשה רבינו כאשר ביקש לראות את כבודו: "ויאמר לא תוכל לראות את פני כל לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, י"ט). ניתן היה להבין כאילו אסר הקב"ה על משה לראות את פניו, כלומר להגיע להכרה מלאה ואמיתית במציאות הקב"ה. אך למעשה כוונת הפסוק לומר כי דבר זה בלתי אפשרי, אי אפשר להגיע להכרה מלאה במציאות הקב"ה ויחד עם זאת להשאר בחיים. שכן, בכך תתבטל לגמרי הבחירה החופשית מכל אדם.

זהו המצב הרגיל והתקין, אך יש מצבים יוצאי דופן. יש והאדם אינו מבחין בכוחות הרוחניים הפועלים בעולם. קשה לו לבחור בטוב כאשר הוא רואה שדרך רשעים צלחה ואף נקודת הבחירה שלו יורדת פלאים. או אז מתגלה הקב"ה ומחולל ניסים גלויים, כאלו שאינם מוכרים לאדם מחיי היום- יום. תפקידו של נס שכזה להחזיר את האדם לנקודת בחירה גבוהה יותר.

כי כאשר רואה האדם את הנס הגלוי, ההתגלמות גלויה ונראית של הכח הרוחני שבו, קל לו יותר להתמודד עם הסביבה ולעמוד מנגדה. כך ניתנת לו הבחירה לבחור בין טוב ורע. וזוהי, בעצם, משמעותה של המילה "נס" שפירושה דגל גבוה. מטרת הנס להעלות ולרומם את האדם ממקומו שלפני הנס. באמצעות הנס האדם מגיע להכרה יתרה בה' מתקרב אל הקב"ה ומתרחק מהבלי העולם.

נמצא איפוא, כי חשיבותו של נס נקבעת בהתאם לתוצאות הרוחניות שיצר. בנס חנוכה נאמר בגמרא כי לשנה אחרת קבעום בהלל ובהוראה, חז"ל בדקו את ההשלכות של הנס על בני ישראל, כשראו כי הנס רומם וקירב אותם לקב"ה , קבעו לדורות את חנוכה בהלל ובהודאה, שכן, לאמיתו של דבר נס חנוכה היה יכול להסתיים גם בדרך שונה לגמרי. הוא היה יכול להסתיים בסממנים חיצוניים, על ניצחון מלחמה והתפארות על תכסיסי המלחמה, כמו גם כוחי ועוצם ידי וכדו' ואז לא מתעמקים במהותו האמיתית של הנס ומסר שבעקבותיו וכביכול היה הנס "מתכזבו" ולא נשאר ממנו כלום.

משמע, איפוא, כי רק נס המביא להתקדמות ואמונה בעבודת ה' נחוג בתור נס נצחי. בהיסטוריה היו הרבה ניסים ומופתים אשר כל זכר לא נקבע להם, שכן האנשים שחוו את אותם ניסים לא הבינו אותם בדרך שבה היו אמורים להבינם.

זוהי, איפוא, הכוונה: "מסרת גיבורים ביד חלשים", זהו אכן נס, והסיבה שאלו נקבעו לדורות בנס מפני שמסרת "טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים", לא, חלילה, טמאים ביד טמאים אלא טמאים ביד טהורים, הם הבינו יפה את מהותו של הנס ולכן אפשר היה לקבוע את נס המסירה של גיבורים ביד חלשים.

בזה אנו מבינים שנס המלחמה כרוך בנס פח השמן. אין ספק כי הנס הגדול אשר רומם את אותו הדבר לאמונה בה' היה מה שנאמר ב"על הניסים" ניצחון המלחמה. אולם מתי יתברר כי שונה הוא מניסים גלויים אחרים, מנצחונות מלחמתיים היסטוריים? זה היה בנס פח השמן. כאשר עם ישראל מסר נפשו על הרוח, הבינו כי נס זה יביא עמו תוצאות רוחניות שיקבעו לדורות, ולכן רק לשנה אחרת, אחרי שהבינו את טביעת הנס בלבבות העם על ידי פח השמן קבעום חכמים לימי הלל והודאה.

שמונת ימי חנוכה מצויינים על ידינו לא משום נס המלחמה שהיה האות הגדול לרומם את הדור ההוא, אלא משום תוצאות הנס שהביאו את אותם הדור להאמין ולשנות הנהגתו, וזה ניכר מנס פח השמן אשר על כן הוא נהפך לעיקרו של ציון ימים אלו.