פרשת ויצא ה'תשע"א

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

אלה תולדות שם

שם האדם אינו מקרי, משמעותו קשורה ביעודו בעולם. אולם חלק מהשבטים קבלו שמותם המזכירים את המריבות בבית יעקב: ראובן- "ותקרא שמו ראובן כי אמרה ראה ה' בעניי". שמעון- "כי שמע ה' כי שנואה אנוכי", וכך שמות נוספים של בני יעקב.

הייתכן ששמות שבטי י-ה נועדו לתעד חוסר הרמוניה ושלימות בבית יעקב? הנה יעקב אהב את רחל, ורק עמה רצה להתחתן. מסבב הסיבות נתן ללבן לרמות את יעקב כדי שיתחתן גם עם לאה ועשה את רחל עקרה כדי שיתחתן עם השפחות ויוליד שנים עשר בנים מארבע אמהות, שהם יהיו האבות של משפחה שתמנה שבעים נפש. אולם היעוד של עם ישראל עלי אדמות הוא האחדות המעידה על אחדות בורא עולם. ואיך יתכן לקרוא לבניו שמות המסמלים לכאורה פירוד? יש לומר שהשמות הללו מסמלות את ההתמודדות של יעקב אבינו ובניו בעולם. בתחילה היה ליעקב משימה, לאחר שגילה את רמאות לבן לשנות את יחסו כלפי לאה.

ואכן הוא הצליח באתגר קשה זה והשכיל להפוך שנאתו ללאה לאהבה כלפיה. בנתינת השמות לבניו מוצאים עדות לתהליך ההדרגתי של החלפת השנאה באהבה ושלום. כשראובן נולד קיוותה לאה "אולי יאהבני אישי", אך כשזבולון נולד אמרה: "זבדני אלוקים זבד טוב", והודתה על חלקה וסיימה בתפילה "ועתה יזבלני אישי". אכן רצונה התקיים, ולאה נקברה ליד יעקב בחברון בקבר אבות. זה המסר של יעקב ולאה לנו- בניהם, בצורך לכבוש ולנצח את יצרנו.

גם בין האמהות אירע תהליך של התקרבות ופיוס. כשראובן הביא דודאים לאמו לאה הסכימה לתת אותם לאחותה ורמזה בזה: "אני תפילה שגם את תזכי לאהבת בנים". רחל מצידה ויתרה לילה עם יעקב ויתור היקר לה מכל ואף לאה ביקשה שתיוולד לה בת- דינה כדי שלרחל יהיו לפחות שני בנים, כמו שנאמר במסכת ברכות (ס') שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי באחת השפחות והתפללה על עוברה ונהפך לנקבה. ואכן כשהגיעו כמשפחה מאוחדת לארץ, מנעו מעשיו ואנשיו לפגוע בהם.

שמות הן מהות. שאל תלמיד פלוני לרבי אשר פריינד זצוק"ל: בעת היותי שר את "קה אכסוף" נדהמתי. שיר זה שחיבר רבי אהרון הגדול מקרלין, מונה ארבעה בתים, אשר השגות מילים אלו כנהר היוצא מעדן ואין לשערם.

והנה, בהתבוננותי ראיתי כי בשלוש המילים הראשונות של ארבע הבתים- חתם רבי אהרון עניינים גבוהים. באות הראשונה של המילה הראשונה חתם: י' ה' ו' ה', באות הראשונה של המילה השניה חתם א' ה' ר ' ן', ובאות הראשונה של המילה השלישית בכל בית חתם: נ' ש' מ' ה'. איך זה? כך שאל אותו חסיד פלוני שבין האותיות שם ה' לבין הנשמה הנציח הצדיק את שמו הפרטי אהרן?

"לא כך היה המעשה"! ביאר לו רבי אשר זי"ע. היה זה בפעם הראשונה שהגיע רבי אהרון הגדול אל המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל כדי להתחקות אחר דרכיו בחסידות. בליל שבת ביושבו בשולחן ציוה עליו לפתע המגיד: אומרים עליכם שאתם בעלי זמר, נו, השמיעו ניגון לכבוד שבת.

ובו ברגע התדבק רבי אהרון הגדול בקדושת השבת ובמדרגה הגבוהה של עצם ישיבתו אצל המגיד הקדוש, וחיבר זה הזמר. סיפור זה מופיע בספרים הקדושים.

ולשאלתך, הרי שאותיות שמו המופיעות בתיבה השניה בין שם הוי-ה לשם אותיות נשמה נמצאות שם, לא משום שחלילה רצה להנציח עצמו בשירתו אלא שכך הוא השביל הרוחני שלו. דרך אותיות אהרן- זכה למדרגתו ולדבקותו. בזכות שמו וייחודו זכה להמשיך זמר כה גבוה מהיכלות הקדושה לזה העולם.

אלה תולדות שם - מהשם של היהודי יש תולדה רוחנית לנצח. כל אחד בשמו, במסירות נפשו בשעבודו לקדושה, בזהירותו ובשמחתו. פועל הוא בתפקידיו הייחודיים אשר עליהם מופקד וכך לימדונו יעקב ולאה שבכח השם ניתן לחבר את הנשמה לשורשה העליון כדי לזכות להיות שביל השפע הרוחני.