פרשת תולדות ה'תשע"א פרשת תולדות ה'תשע"א בס"ד תפילת האם היהודיה שאלה נפלאה שאל הצדיק רבי יהושע מבעלז זיע"א אודות רבקה: הן רבקה הלכה לבית מדרשם של שם ועבר לדלות ממעייני הנבואה פתרון לחידה סתומה, מדוע בעוברה ליד פתחי בתי מדרשיות תינוקה רוצה לצאת ממעיה ומנגד גם בעוברה בבתי תיאטראות חפץ הוא לצאת ממעיה. וכי לא הבינה שמדובר בתאומים השוכנים במעיה, וככל הנראה אחד מהם הינו צדיק וטוב החפץ לצאת ליד בתי כנסיות והשני רשע הוא החפץ לצאת במקומות טומאה? וכי לא יתכן שיהיו לה שני עוללים אחד צדיק ואחד רשע. והרי אם נתבונן בכל הדורות שקדמו לה, ניווכח כי היו דברים מעולם לפי דרגתם, קין והבל, שם וחם, יצחק וישמעאל, כולם היו אחים. מדוע לא יתכן שאף בבטנה שוכנים להם שני אחים שכל אחד מזגו שונה? התשובה מאלפת היא. אכן, הנחה זו עומדת אילו היה מדובר בהריון טבעי, שכבר אמרו לנו חז"ל שרוב בנים דומין לאחי האם ובהחלט יתכן שאחד יהיה צדיק כאביו והשני יהיה רשע כאחי האם שדמו לו. אבל רבקה שהיתה עקרה ולא קיבלה זאת מאת המלאך אלא נפקדה אך ורק בזכות התפילה, כמאמר הכתוב: "ויעתר יצחק לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ד' ותהר רבקה אשתו". כך שהתפילה היא ששינתה את טבעה. על כך התפלאה, כי אם הריון זה הינו תוצאת התפילה, הרי לבטח לא התפללנו לבן שיפרכס לצאת לבתי עבודה זרה חלילה. אם כן, כיצד הניחה תפילתם להמשך המורשת של האבות הקדושים תוצאה זו שיהיה לה בן רשע? על כך היתה התשובה הנבואית: "ולאום מלאום יאמץ" - אין בכך סתירה לתפילתך, כי רק משום שנולד עם בנך הצדיק המושלם עשיו, שהוא היפוכו המוחלט, שיארוב לו לכל נקודות החולשה שימצאו בו, כך יוכל יעקב לעלות במעלת השלימות שתביא אותו לנזר הבריאה להיות מחוקק שבטי ישראל. מכאן למדנו מהו כוחה של האם בתפילתה על נפש עולליה, עד שרבקה הייתה בטוחה כי תפילתה נשמעה במלואה ולא יתכן ששמעו לקולה באופן חלקי. מעשה מופלא ארע לא מכבר באחד מהת"ח בירושלים שהתגלתה אצלו המחלה הקשה והרופאים נואשו לסיכויי החלמתו. בצר להם פנו בני הזוג למרן הגרי"ש אלישיב שליט"א לבקש את עצתו- האם ליסוע לארה"ב לנסות טיפול קשה שסיכויי הצלחתו מועטים או לאו. לאחר שבחן את כל צדדי הענין, הפטיר בצער כי עליהם להתפלל ולקוות לטוב ולא ליסוע למאמצי הרפואה. האשה פנתה בקול בוכים ואמרה: הן עוד מעט ח"ו יהיו ילדי יתומים... חפצה אני לדעת שאוכל לומר להם שעשיתי ככל שיכולתי בכדי להצילם מהמכה הקשה שניחתה עלינו, האם אוכל לומר להם זאת בבטחה?! השיב להם הרב שאכן ראוי שיסעו לארה"ב לעבור את אותה סדרת טיפולים וה' יהא בעזרם. הדבר היה לפלא בעיני הנוכחים, מדוע שינה מרן הגרי"ש אלישיב את דעתו? ולשאלתם הסביר להם: בתחילה בחנתי את כל דרכי הרפואה הטבעיים שיתכנו במקרה זה ואכן לא נראה היה שיש סיכוי להצלה במצבם, אך כשראיתי שהאשה כה חדורה באמונה תמימה בבורא, הרי שעם אמונה תמימה זו תפילתה לבטח תוכל לשנות את הטבע הנראה לעין ולכן יעצתי להם שיילכו לעשות את הטיפול ותפילתה הבוקעת מלב אם יהודיה יסייעו בעדם... ניתן להוסיף על כך את דברי המדרש על הפסוק: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא", אמרו חז"ל: "מפני מה היו אמותינו עקרות? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים". הספרים הק' מסבירים למה הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים? מפני כשהם מתפללים אליו על הדברים הנראים כגשמיים תמיד הם מחפשים את הטעם הרוחני שבדבר, את התועלת שיהיה להקב"ה מכך. למשל: אם הם מתפללים על ילדים הם יאמרו- אנו רוצים ילדים בכדי שנוכל לגדלם לתורה ומצוות לשמור את דרך ה'. או כשמבקשים על פרנסה וכלכלה הם יאמרו- בכדי שנוכל לקנות עם זה צרכי מצווה ולגדל את בנינו לתורה וכו' וכו'. את הסיפור המופלא הבא סיפר המגיד הירושלמי הנודע הגה"צ ר' שלום שבדרון ז"ל, ממנו נוכל לראות איך מתפללים הצדיקים אל הקב"ה: בשיעור שהיה משמיע הגה"ק רבי עקיבא אייגר זי"ע בישיבתו היה משתתף גם בעל הבית אחד שהיה תלמיד חכם. פעם אחת הגיע קצת באיחור לשיעור, והנה הוא נכנס לאולם ורואה שהמקום ריק ואין שם איש. התפלא האיש ולא הבין פשר הדבר, שהרי כרגיל זהו הזמן שבו השיעור נמצא בעיצומו. עד שמצא בחור אחד וממנו נודע לו כי הרב אמנם הגיש שיעור אך באמצע השיעור שאל בחור קושיא והרב אמר תירוץ. אבל הבחור התעקש פעם ועוד פעם וכל הזמן הרב ענה אותו תירוץ. הבחור לא הבין וכך שאל אותה קושיא שבעים פעם! ורבי עקיבא אייגר ענה לו אותו תירוץ עד שנחלש והתעלף ולא יכלו להעירו... מיד הזעיקו רופא והלה קבע כי מצבו חמור וציווה להחיש אותו מיד לביתו. הבחור ידע לספר לאותו בעל הבית כי הרב שוכב עתה במיטתו בבית והוא ממש בסכנת נפשות. שאל בעל הבית את הבחור: מה היתה הקושיא ומה היה התירוץ? התפלא הבחור ואמר לו: איך יכול אני במצב כזה להתרכז ולומר לך זאת? הלא המצב כה חמור! אבל האיש התעקש עד שהבחור אמר את תוכן הקושיא והתירוץ. התפלא בעל הבית ואמר: הרי הרבי צודק! על מה התעקש אותו מקשה? רץ בעל הבית לביתו של רבי עקיבא אייגר ומצא את כולם שרויים בדאגה עמוקה. בני המשפחה היו מתוחים ומבוהלים, המצב קריטי, כבר הזמינו חברא קדישא והדליקו נרות.. אותו בעל הבית לא איבד עשתונותיו. הוא ניגש למיטתו של הרב והבחין ששפתיו נעות. התכופף אליו ושמע מה הוא לוחש ולאחר מכן נעמד ויצא החוצה באומרו: כבו את הנרות הרב יבריא! מיד רצו אליו כולם ושאלו אותו: זאת מנין לך? איך אתה כל כך בטוח?! נענה האיש ואמר: אספר לכם, התכופפתי והטיתי אוזן ללחשו של הרב וכה אמר: רבונו של עולם אני מבקש שתשלח רפואה שלימה בגלל שני דברים. דבר ראשון, גלוי וידוע לפניך שהתירוץ שלי נכון. כוונתי לאמיתה של תורה וממילא בזכות התורה האמיתית שאמרתי אני ראוי לרפואה שלימה. דבר שני, אם אמות עכשיו חלילה, לא יוכל הבחור להיות במנוחה כל ימי חייו כי הוא יתייסר על שהיה הגורם למותי, וגם בגלל זה אני מבקש ממך שתשלח לי רפואה שלימה... כששמעתי כך מהרב, סיים בעל הבית, בטוח אני כי ה' ישלח לו רפואה שלימה, וכך אמנם היה, רבי עקיבא אייגר הבריא וחזר לאיתנו. זהו תפילתן של צדיקים! גם כשהם נמצאים במצב קשה ומבקשים רפואה הם לא מבקשים סתם רפואה לעצמם, אלא בכדי שאותו בחור יוכל לחיות במנוחה כל ימי חייו ללא ייסורי מצפון, ולכן הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים! חז"ל אומרים: ג' דמעות הוריד עשו הרשע והן חסכו לנו לחם דמעה ודמעות שליש, ובשביל דמעות שבכה עשו ואמר: "ברכני גם אני אבי"- זכה לכל הטוב הזה. (ילקוט שמעוני). הקשה הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זי"ע: הלא אנו בוכים בכיות פי כמה, בוכים כל הימים, והרי דין הוא שכל דבר בטל בשישים, מדוע איפוא אין אוקיינוס הדמעות שלמו מבטל דמעות של פעם אחת שבכה עשו? הוא מותיב והוא מפרק: יש עוד דין: "מין במינו אפילו באלף לא בטל"- ודא עקא: דמעותינו ודמעותיו של אותו רשע הן מאותו סוג! הוא בכה מתוך ששאף לכל חמודות עולם הזה, אף אנו בוכים על שום שחסרים לנו צרכי העוה"ז או שאנו שואפים ליותר ממה שבידנו. אלמלא היו בכיותינו לשם שמים, והיינו מבקשים את כל הצרכים רק בכדי שנוכל לעבוד בהם את ה', ואפילו כשבוכים על צער הגוף מתכוונים לצער השכינה שמצטערת כביכול אתנו, כי אז היו דמעותיו של עשו בטלות ומבוטלות בשישים ויותר... תפילות אם ממעמקי הלב לצרכים רוחניים אינן חוזרות ריקם. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים