פרשת לך לך ה'תשע"א

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

הבט נא השמימה וספור את הכוכבים

פעמיים בפרשתינו זוכה אברהם אבינו לברכה מהקב"ה כי זרעו ירבה ויפרוץ. בפעם הראשונה מיד אחרי פרידתו מלוט, נאמר: "ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה". (י"ד, ט"ו). בפעם השניה בברית בין הבתרים נאמר: "ויוצא אותו החוצה ויאמר, הבט נא השמימה וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו כה יהיה זרעך". (ט"ו, ה').

יש להבין, מדוע פעם אחת ההבטחה ניתנת דרך משל לעפר הארץ, ופעם האחרת דרך משל לכוכבים? י"ל שהקב"ה רצה לומר לאברהם אבינו שזרעו יפרוץ וירבה גם בזמנים טובים שבני ישראל משולים לכוכבים בשמיים, וגם בזמנים קשים שהם משולים לעפר הארץ ודורכים ומשפילים אותם, מבחינת ההבטחה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה' אלוהיהם".

הרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע הסביר את הכתוב בדרך נוספת, שהרי המסתכל על הכוכבים, מלמטה הם נראים קטנים, אבל למעלה הם גדולים מאוד. וזהו ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם- "כה יהיה זרעך"- כך יהיו עם ישראל אף שבארץ הם יכולים להיות ולהתנהג כקטנים ושפלים, אבל למעלה בשמים כל אחד הוא בנו של הקב"ה, ולמעלה הם חשובים וגדולים מאד מאד... דהיינו שהעפר והכוכבים הם היינו הך והשלמה האחד לשני, גם כשבני ישראל הם כעפר ונראים קטנים ככוכבים- מלמעלה רואים אותם כגדולים ומאירים.

הגה"ק רבי מאיר שפירא מלובלין זי"ע, שהשבוע חל יום פטירתו, הסביר: שהקב"ה רצה להראות לאברהם, למרות שיודע אתה מראש כי לא תוכל לספור את הכוכבים, הרי אתה בכל זאת מביט השמימה ומנסה לספור. כלומר, אברהם אינו מסרב לבצע את התפקיד הבלתי אפשרי בטענה שאינו יכול לעשות, כיון שעז רצונו לקיים צו הבורא. לכתחילה הוא מנסה, אם אחר כך יתברר שאינו יכול בשום אופן לעשות זאת, רק אז יפרוש. על זה מוסיף ה' ואומר לו: "כה יהיה זרעך"- כלומר, גם בזרעך "לא ימדדו את הרצון במידת היכולת, אלא את היכולת במידת הרצון". וכאשר יש רצון אמיתי, מתגלים בדרך כלל כוחות חדשים ומתברר שהיכולת היא גדולה בהרבה מכפי שהעריכו מראש...

דהיינו שסוד הריבוי וכוחם של ישראל הוא הרצון העז לקיים את צו ה' ולהצליח נגד כל הסיכויים, שבעבורם הקב"ה אומר לנו: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". כך שמשל לכוכבים הם הערובה למספרם של בני ישראל כעפר הארץ.

סיפור מדהים המלמד אותנו עד כמה יכול הרצון לקבוע את היכולת של האדם, סיפר הגאון רבי איסר זלמן מלצר זי"ע: בהיותי רב בסלוצק נכנס אלי יום אחד תלמיד חכם מובהק מתושבי העיירה סלוצק שהיה עיוור בעיניו, והביא לפני מתנה שני ספרים שחיבר, והראה לי על דבר תורה מסוים בספר ואמר: "זהו החידוש האחרון שלי"! שאלתי אותו מה כוונתך שזה החידוש האחרון? ענה וביאר את פשר העניין: אני הייתי מתייגע בלימוד התורה ומחדש בה חידושים רבים.

לעת זקנתי כבר היה הדבר קשה עלי, וכשגמרתי חידוש זה חשבתי בליבי שמהיום והלאה אני לא אתייגע כ"כ בתורה אלא אלמד בלי יגיעה עמוקה בכדי להקל עלי. אבל דבר מוזר קרה! פתאום התחילו עיני לראות מטושטש ומבולבל עד שלפעמים לא יכלתי ממש לראות... הלכתי לרופאים גדולים וכמובן התחלתי בסדרת בדיקות, עד שיום אחד קורא לי הרופא בבהלה שאגיע לפניו מיד! ואז ביושבי אצלו הוא פותח ואומר: תראה, עיניים חדשות לא נוכל לתת לך, אך אני עומד ותמה, איך יכולת לראות עד עכשיו? הרי על פי הבדיקות שעשינו מתברר שכבר עשר שנים לא היה צריך להיות לך כח הראיה ומה שראית עד עכשיו זה פלא ונס גדול?!... וכך הווה, מאותו יום התחילו להחלש אצלי יותר ויותר כח הראיה עד שנהייתי לעוור ממש...

אמרתי לו לאותו תלמיד חכם, המשיך רבי איסר זלמן ואמר: בוא ואסביר לך מה קרה כאן! הרופא לא יבין זאת אבל הדבר פשוט. האמת היא שדברי הרופא נכונים הם, שזה כבר עשר שנים שאתה כמעט עיוור ומדרך הטבע לא היית יכול לראות בצורה נכונה, אך כל זמן שהיית מתייגע בתורה ומחדש חידושים, היית מצליח לראות על אף המגבלות שבדבר, כי כח הרצון שלך גבר על החלשות הראיה שבך והצלחת לנצל את אותם אחוזי הראייה הקלושים שבך, בשביל ללמוד ולחדש חידושים. אך ברגע שהחלטת להפסיק מהיגיעה והרצון לראות ולחדש דברים, אז ההחלשות שכבר היתה מקודם המשיכה ואף גברה הלאה והלאה עד שנהיית לסומא גמור... וזהו מוסר השכל עד כמה יכול כח הרצון לקבוע את היכולת של האדם!...