חג הסוכות ה'תשע"א חג הסוכות ה'תשע"א הרב שמואל רבינוביץ "למען ידעו דורותיכם" החיד"א מביא כמה פעמים בספריו את השאלה מדוע עיקר חג הסוכות, הוא זכר לענני הכבוד שהקיפו והגנו על בני ישראל במדבר. הרי נאמר בחז"ל: "ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר: "מן ובאר וענני כבוד" (תענית ט'). מדוע אין חג לזכר המן שירד משמים דבר יום ביומו, הרי המן פרנס את עם ישראל ארבעים שנה במדבר? למה לא על נס באר המים, ממנה שתו בני ישראל ארבעים שנה? מדוע אנו זוכרים רק את ענני הכבוד שעליהם נאמר: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתם ממצרים". נכון ששמחת החג בבשר וביין מרמזת גם למן ולבאר. אבל אלה רמזים לצד המצוה העיקרית שחייב אדם לכוון ב"לישב בסוכה", לזכר ענני הכבוד. מדוע זכו ענני הכבוד, לכבוד שלא זכו בו המן והבאר? בספר ראש דוד (פרשת אמור) מביא החיד"א שלושה טעמים לזה משלושה חכמים. הראשון בשם רבי חיים כפוסי (נולד בשנת ש' בערך ונפטר בשנת שצ"א, מגדולי רבני מצרים בשם הגדולים ערך רבי מאיר גאביזון, כותב החיד"א שרח' כפוסי היה דיין ונסתמא והיו מרננים עליו שח"ו לקח שוחד, והוא אמר בציבור שאם האמת כך, הוא ישאר סומא כל ימיו, ואם לאו הוא ישוב לקדמותו, ונתקבלה תפילתו ושב לראות, והחיד"א מעיד שראה את חתימת ידו כשהיה סגי נהור, והיא היתה מטושטשת מאד, וגם ראה את חתימתו אחרי שהבריא וחתם: ה' נסי חיים כפוסי, והיא חתימה ברורה) מפרש כי ההבדל בין ענני הכבוד לבאר ולמן שבעוד באר המים והמן היו צורך קיומי וכביכול הקב"ה חייב לדאוג להם בזה כשמוליכם במדבר, הרי שענני כבוד היו תוספת שמירה, כי הולכי מדבריות הולכים גם בשמש ובקור, ובכך הראה לעם ישראל הקב"ה חיבה יתירה, ועל זה אנו עושים זכר. בשם רבי יהודה חאבילייו (נולד בשנת תי"ב ונפטר בשנת ת"ס בערך, רבה של קהיר), החיד"א מביא את ההסבר: מפני שענני הכבוד היו רק לישראל ולא לערב רב, כי הענן פלט את הערב רב (זוה"ק ח"ב קצ"א) ומן ובאר היו גם לערב רב, ולכן עושים זכר רק למה שהיה מיוחד לישראל. בשם רבי ישועה ז"ל (נולד בשנת ת"ל ונפטר בשנת תק"י בערך מרבני מצרים ואח"כ בצפת), כי המן והבאר ניתנו לישראל, לאחר שהתלוננו והתרעמו ובקשו ודרשו אוכל לשבעם ומים לצמאם. לעומתם זכינו לנס "ענני הכבוד", בלי דרישה ותלונה מצד בני ישראל. במן נאמר: "וילינו כל עדת בישראל על משה ועל אהרן במדבר. ויאמרו אליהם בני ישראל, מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לשובע, כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל ברעב". (שמות ט"ז). גם אם "לחם שאלו כהוגן", כשכביכול הקב"ה "חייב" לתת אוכל ומים, התלונה העיבה על הנס. "שמעתי את תלונות בית ישראל". אם היו מחכים בסבלנות ובאמונה "כי לא יטוש ה' עמו", היו זוכים לנס. מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. אבל אין עושים זכר לנס שבא לאחר תלונה: "דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם... ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא... ויאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה".
לעומת זאת ענני הכבוד באו בלי דרישה מעם ישראל. העננים היו נס גדול בכך שהגנו על עם ישראל במדבר וישרו לפניהם את ההרים והגבעות וכיסו את הבורות, השיחין והמערות "וענן ה' עליהם יומם" (במדבר י')- "הענן שהיה הולך לפניהם היה הורג נחשים ועקרבים ומשוה להם הדרך. מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך, והמסיך עליהם מפני השרב ומפני הצינה" (ברש"י ובפסיקתא), ענני הכבוד גם גיהצו את בגדיהם. "שמלתך לא בלתה מעליך- ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים. ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם" (רש"י דברים ח'). לכל הניסים האלה, לא קדמה כל תלונה. כשיצאו בני ישראל למדבר האמינו בה' אמונה תמה, כמו שנאמר: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". בני ישראל לא ציפו לתנאי לוקסוס אלה. לכן עושים זכר לענני הכבוד דווקא. זה המסר. אנו יוצאים מבית אבן בטוח ויציב, לשבת בסוכה רעועה המכוסה בפסולת גורן ויקב. אין אנו סומכין על "כוחי ועוצם ידי". אנו בוטחים בה' וחוסים בצילו- "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר". (ישעי' ד'). אנו יושבים בצילא דמהימנותא, "כגמול עלי אמו", כי ה' שומרנו, הוא מצילנו והוא יוליכנו קוממיות לארצנו. ה"בני יששכר" מסביר את ה"למען ידעו דורותיכם", כי הקב"ה רצה שנחנך את הדורות הבאים לא להתלונן על מה שאין, אלא להודות על מה שיש. לכן נבחר דווקא נס "ענני הכבוד", שבאו בלי דרישה מצד בני ישראל. עלינו להאמין שהשי"ת יודע טוב מאיתנו למה אנחנו זקוקים באמת. כשם שיוצאי מצרים האמינו כי ה' שומרנו, הוא יצילנו מכל רע, כך גם נדע ונודיע בכל הדורות: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", וזהו: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתם ממצרים". החיד"א מוסיף שלכל שלושת הטעמים האלו יש רמז בפסוקים. "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג, מ"ב- מ"ג). כתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים"- ואם תאמר למה עושים זכר רק לענני כבוד ולא למן ולבאר? ממשיכה התורה: "כי בסכות הושבתי"- פירוש מעצמי בלי שאלה ובקשה, כטעם רבי ישועה. "את בני ישראל"- רק בני ישראל זכו לענני כבוד ולא הערב רב, וזהו כאב שנותן לבניו, ולכן עושים זכר רק לענני כבוד, כטעם של רבי יהודה חאביליו. "אני ה' אלוקיכם"- שאני אדונכם וכביכול חייב לפרנסכם בלחם ומים, משא"כ בענני כבוד שזה היה מתנה גמורה, ולכן עושים זכר רק לענני כבוד, כטעם של רבי חיים כפוסי. האדמו"ר מסלונים זצ"ל בעל ה"נתיבות שלום" (סוכות מאמר שני), מביא את השאלה למה רק לענני כבוד עושים זכר. ואומר, שאצל בני ישראל אין שום מצוה שעושים בבחינת זכרון בעלמא על מה שהיה בעבר, ומה שנקבע לזכרון לדורות הם רק ענינים נצחיים, כמו שבכל שנה פסח הוא זמן חרותנו וכן כל שבועות הוא זמן מתן תורה. לכן לא עושים זכר למן ולבאר, כי הם היו רק לשעתם, ועושים זכר רק לענני הכבוד, שמלמד על השגחת ה'- דבר שקיים בכל עת ובכל רגע, וזה עיצומו של חג הסוכות שהוא שורש האמונה, שהוא אות לכל הדורות שבכל עת שבכל עת ובכל מצב, השי"ת שומר ומשגיח על יהודי בהשגחה עליונה מיוחדת, כמש"כ "למען ידעו דורותיכם" היינו כל הדורות כולם. ועל כן זהו זמן שמחתינו כי הידיעה הזו מביאה אותנו לשמחה שלימה. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים