ראש השנה ה'תשע"א ראש השנה ה'תשע"א בס"ד הרב שמואל רבינוביץ "שמע קולינו" הדפים האחרונים של לוח השנה נתלשו בזה אחר זה, במהירות הבזק. כולנו אולי לא שמנו לב בתחילת השנה כשהלוח היה עבה, מלא בדפים רבים, מבטיחים ומלאי תקוה, לחיפזון בו הם נתלשים. אך עתה ערב ראש השנה, , כאשר ימים ספורים בלבד נותרו לנו עד לפתחה של השנה החדשה עלינו לנצל אותם לחשבון נפש על העבר ולתפילה על העתיד. בין מילות הפרידה ישנן שלוש מילים: "תכלה שנה וקללותיה". וכתמיד הם בעלי משמעות לכולנו, כשבעיננו דמעות המתפרצות מאליהן, נפרד עמם בכוונה מהשנה החולפת, ואיתם נישא תפילה: אבינו מלכנו תחל שנה וברכותיה. באמירת הסליחות אנו משתמשים בתפילתו של משה רבינו מיד לאחר חטא המרגלים אשר עם אמירת שלוש עשרה מידות של רחמים, מבקש "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה "ממצרים ועד הנה" והקב"ה השיבו - "ויאמר ה' סלחתי בדבריך".מילים אלו משמשות אותנו בכל תפילת סליחות מיד לאחר אמירת י"ג מידות של רחמים בדיוק כפי שאמרם משה רבינו, והם נאמרות על ידינו בהכנס היום הקדוש לאחר תפילת "כל נדרי". מילים אלו של משה רבינו מעוררות גם תמיהה, משה רבינו מבקש מהקב"ה שיסלח לעוון העם הזה למה? כי "נשאת להם" בעבר – ממצרים ועד הנה, כמו : ברפידים, מרה, ים סוף, ואפילו חטא העגל. טענה תמוהה עד מאד! הרי אדרבה בגלל זה אין לסלוח להם, דווקא אולי בגלל שהקב"ה כבר סלח להם פעמים כה רבות לכן המשיכו לחטוא. לו לא היה סולח להם בעבר, לא היו אז מגיעים לפרשת המרגלים? נתאר לעצמינו שילדינו היו באים אלינו בטענה זו. ואומרים כי נסלח להם בגלל שבעבר סלחנו להם פעמים רבות, הרי מיד נשיב להם, לו לא היינו סולחים לכם אז, יתכן מאוד שלא הייתם חוטאים היום! ההסבר לזה טמון בדבריו של נעים זמירות ישראל דוד המלך בפרק כ"ה שבתהילים "זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, חטאות נעורי ופשעי על תזכור, כחסדך זכר לי אתה, למען טובך ה'. טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". שלושת פסוקים אלו מלמדים אתנו כי הנהגתו של הקב"ה כלפינו מאז ומעולם היא של חסד ורחמים, אומרים אנו לקב"ה הרי הנהגתך עמנו מעולם היתה רחמים וחסדים, לכן "זכור רחמיך ה' וחסדיך", ובעקבות זאת "אל תזכור חטאות נעורינו ופשעינו", אלא כ"חסדך זכר לי אתה" - זכור את הנהגת החסד שלך עמנו. כך גם ישעיהו הנביא בנבואתו "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאיתי לא אסיר... אמר מרחמך נאום ה' ", ומפרש רש"י גם אם תמו חסדי אבות שנמשלו להרים, וגם אם הסתיימו חסדי האמהות שנמשלו לגבעות "חסדי לא אסיר". לכאורא אם אין זכות אבות וחסד אמהות באיזה זכות הקב"ה לא יסיר חסדו מאיתנו? גם כאן התשובה: "אמר מרחמך נאום ה'" הנהגתו של הקב"ה עם ישראל, מעת היותנו לעם במידת הרחמים והיא הסיבה.
בטענה הזו השתמש משה רבינו, באומרו הרי כל מה שסלחת לעם הזה ממצרים ועד הנה היה בזכות החסד והרחמים, "כגודל חסדך". לפיכך תמשיך להשתמש במידה זו ותסלח לעוון העם הזה, והקב"ה משיבו סלחתי כדבריך – אכן עלי להמשיך ולהשתמש במידת הרחמים. שיחתו זו של הרועה הנאמן אנו לוקחים ומשתמשים בה בכל תפילת הסליחות ובליל היום הקדוש כי הוא הסיבה אשר בזכותה אנו יכולים לבקש סליחה. בתפילת הסליחות אנו זועקים בקול רם "שמע קולינו ה' אלוקינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתינו". במילים אלו אנו משתמשים מידי יום בתפילת שמונה עשרה. ובברכה זו של "שומע תפילה" נפסק בסימן קי"ט בשו"ע או"ח שניתן לשאול את כל צרכינו כיוון שהיא כוללת כל הבקשות.והמג"א עוד הוסיף שטוב להתוודות בברכה זו. ולכאורה יש להבין את המילים "שמע קולינו", וכי מי שקולו אינו ערב, מי שאינו יכול להתחזן ולסלסל. או שמעדיף להתפלל בלחש יש חסרון בבקשתו? לו לנו היו נותנים לנסח את התפילה היינו משתמשים במילים שמע עתירתינו. בקשתינו, פניתינו וכדו'. רבי יצחק בלעזאר זצ"ל פירש זאת במשל: על בן מלך שברח מאביו המלך והלך לדור ביער. שהה בן המלך ביער כמה שנים בין החיות עד כי שערו צמח פרא, וגדלו ציפורניו מאד, ומלבושיו היפים נקרעו ממנו, והיה הולך יחף ומוצא מזונו מעשבי היער. לימים נתן בן המלך בדעתו לחזור לאביו. יצא מן היער והלך לעיר המלוכה. כשהגיע לפתח ארמון המלך עצרוהו השומרים. כיוון שראוהו הולך בבלויי סחבות ויחף ושערו מגודל כחיה שאלוהו מי הוא, א"ל: אני בן המלך, ורצוני לחזור לאבי המלך. לא הכירוהו השומרים לא האמינו לו ולא נתנוהו להכנס בשום אופן לארמון המלך. ראה בן המלך שאין האנשים מכירים אותו מחמת מלבושיו המרופטים, עמד מאחורי החלון של המלך וצעק לאביו אולי יזהה אביו את קולו, שכן קולו בודאי לא השתנה מכמות שהיה בהיותו שרוי בטובה על שולחן אביו... ואכן אביו זיהה את קולו והכניסו לביתו. והנמשל: רבנו ניסים גאון אומר בוידוי "אם עמדתי לפרט חטאי – יכלה הזמן והם לא יכלו" שכן יש חבילות של עבירות שבני אדם רגילים בהם, עוונות שאדם דש בעקביו. ולצערינו אנו מטנפים את נשמתינו במעשים הרעים, "מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום". אך עדיין נשאר לנו הקול, הקול שבו נוכל להתפלל לפני הקב"ה שיחזירנו בתשובה, וזוהי האפשרות שיש לנצלה – לקרוא אל אלוקים בחזקה "שמע קולנו ה' אלוקינו" שכן הקול הוא אותו הקול שלא נפגם חלילה... לכן רבים הנוסחאות המוסיפים לתפילה זו בשמונה עשרה גם את המילים "אב הרחמן". בסיומה של השנה עלינו לנצל את היותנו בנים לאבינו שבשמים ולבקש כרחם אב על בנים, אנו יודעים כי יש דין ויש חשבון ומשפט. "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", וכמו שנאמר: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". ומי יאמר לקב"ה מה תעשה ומה תפעל, אבל לתנות צערינו וכאבנו לא נוכל עצרה, אבא זה כואב! כואב כואב מאוד, אתה שוכן שחקים היודע רזי עולם וסתרי כל חי ולפניך נגלו כל תעלומות ואין נסתר מנגד עינך. אך אנו ראייתנו קצרה, ראינו השנה צרות רבות ורעות, אמהות הממאנות להתנחם על בניהן. אלמנות על ראשיהן, חולים על מדוויהם, ערירים על גלמדותם. עניים על דלותם, ומסכנים על אומללותם, וכלל ישראל על שלומם וגאולתם. אנא מלטנו מכל רעות בזאת השנה, אבינו מלכנו זכור רחמיך וכבוש כעסך, וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך. שנתברך בשנה טובה ומתוקה שנת חיים ושלום, שנה שנמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים