פרשת כי תבוא ה'תש"ע

בס"ד

פרשת כי תבוא

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

עבודת ה' בשמחה

פרשת הקללות הנקראת בשבת זו בסימן של: תכלה שנה וקללותיה, מציינת כי סיבה מרכזית להן הינה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל".

ה"חפץ חיים" פתח במשל: מעשה בחנווני שבא אל הסוחר הסיטונאי וביקש לחדש את מלאי הסחורות. מסר את הזמנתו שעלתה לסך רב. כשהגיש לו הסוחר את החשבון ושאל: "הבאת עמך מעות"? "לא", ענהו, "הן מוכר אתה בהקפה! יודע אתה שעלינו למכור את הסחורה בתחילה, ואז נשלם לך תמורתה. כך נוהג אתה עם כולם, ומדוע אצא מן הכלל"?!

נדהם הסוחר מן החוצפה, אך שלט בכעסו וענהו רכות: "אכן, נוהג אני עם כולם וכך נהגתי גם עמך. מכרתי לך סחורה בהקפה לפני שנתיים ולא קיבלתי את תמורתה. באת אשתקד והתנצלת, הסברת שהיו לך נזקים והפסדים והבטחה נאמנה שאם אך תקבל שוב הקפה על הסחורה- תפרע הכל כאחד. נעניתי לך והקפתי פעם שניה. עתה שב הנך בידיים ריקות, ולא זו בלבד שלא פרעת את חובך הקודם, עוד יש בך העוז לתבוע שאקיף לך פעם שלישית? ובכן דע, שהחוב הקודם עודנו בתקפו, ואם לא תביא מזומנים- לא תקבל סחורה נוספת ואף אתבע אותך ואנהג בכך בכל חומרות הדין".

בניסיון נואש, החל החנווני להצטדק, הכביר תירוצים וגיבב אמתלאות, והבטיח נאמנה שאם אך יקבל שוב סחורה בהקפה יוכל לפרעה וישלם מחירה. הסוחר לא אבה לשמוע. הוסיף החנווני והתחנן עד שהזיל דמעות, ביקש מהסוחר שיעשה למען עולליו שלא יגוועו ברעב ויחוס עליו שלא יפשוט רגל בחרפה.

סוף דבר נעתר לו הסוחר ולבו התרכך בחמלה. אך אז התקוממו עובדי בית המסחר וקראו לבעל הבית שלא יביע אמון, היות ופעמיים לא עמד בכור המבחן, פעמיים! "אין זה מוסד צדקה, עסק מסחרי הוא ועליו להתנהל לפי כללי המסחר"!. "צודקים הם"! אמר הסוחר. החל החנווני ליבב בקול ולהתחנן על נפשו.

בסמוך עמד חנווני נוסף שבא גם הוא לרכוש סחורה. פנה אל רעהו ואמר: "הנני לייעצך עצה ולהציע הצעה". ולסוחר אמר: "הצעתי תחייב חרוג מעט מנהלי המסחר בחנותך". הסכיתו הכל לשמוע מה בפיו. נעמד ואמר להם: "צודקים הנכם בכך שאינכם מאמינים להבטחותיו, שכן ניסיון כושל לכם בכך. מאידך גיסא צודק הוא בבקשתו, כי אין בידו מעות לפרוע הזמנתו, אך אולי פיו ולבו שווים עתה בהבטחתו להיטיב דרכו. על כן הסכיתו לעצתי, במקרה זה חרגו מעט מהכלל שמוכרים אתם בסיטונאות בלבד, מכירה בכמויות ענק. הבו לו מעט מכל דבר, עשירית ממה שביקש, ובהקפה. הסכום שתסכנו יהיה מזערי, ומשישלם תמורתו, תנו לו עוד. משתווכחו פעמיים ושלוש שעומד הוא בהתחייבותו ואף מתחיל לשלם לשיעורין את חובו, תשובו למכור לו בסיטונאות ובהקפה". מצאו הדברים חן בעיניהם ושיבחו את ההצעה.

מסביר החפץ חיים את הנמשל: בורא כל עולמים הנחיל לנו את ארץ אבותינו, ארץ טובה ורחבה ובנה לנו את בית הבחירה, נתן לנו כל טוב בהקפה בכדי שנוכל לעבדו בלבב שלם. לא פרענו את החוב ונושלנו מארצנו: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל". כעבור שבעים שנה שב ה' את שבותנו, שוב בנה לנו את בית הבחירה 'בהקפה', שוב לא עבדנוהו בשמחה ובטוב לבב, ושוב חרב הבית ונתרחקנו מעל אדמתנו.

עתה ניצבים אנו ומבקשים כי ישוב בשלישית ו'ימכור לנו בהקפה', מבטיחים אנו נאמנה כי הפעם נהיה שמחים בבניין עירו וששים בעבודתו בשמחה ובטוב לבב, שלא כפעמים הראשונות. אבל "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כ"ט, ד'). וגם אם הקב"ה מסכים להיעתר לבקשתנו, טוענים המקטרגים ששורת הדין מונעת מלהיענות לתחינתנו. אם פעם ופעמיים מעלנו, לא שילמנו חובנו, מי יאמר שבפעם הזאת נעמוד בהבטחתנו?

אך יש עצה: להוכיח כי כנים אנו. במקום 'לרכוש' עבודת ה' במידה גדושה כפי שתהא בעת הגאולה, ולהיות חייבים חוב עתק של שמחה וטוב לבב בעבודתו יתברך- הן לא חסרים אנו תורה ומצוות גם עתה, נוכיח עצמנו וכנותינו בעבודתנו עמה, נוכיח כי ששים אנו בלימוד ובתפילה ובכל מצוה, ואז יסתמו פיות המקטרגים, ונזכה לגאולה השלימה ולעבודת בית ה' ונשמח כולנו בטוב לבב מרוב כל במהרה.

כל שנה בעומדנו בימי הרחמים והסליחות משתלטת עלינו תחושת החמצה, כאב הפרידה מעורר רגשי חרטה. שנה שלימה הלכה אל מחיצות העבר, ואנו בזבזנו אותה ללא אחריות. ואז אנו מתחרטים על העבר ומבקשים על העתיד, אך סדר זה חוזר על עצמו מידי שנה ואנו גרועים יותר מאותו סוחר. אנו לא עושים זאת פעם שלישית או רביעית, אלא שונים וחוזרים עשרות בשנים דרך זו. אמנם הקב"ה מלך מוחל וסולח, אך אם נרצה לנצח את המקטרגים עלינו לקחת את עצתו של החנווני ולקבל גם אנו כל אחד על עצמו קבלה טובה לשנה הבאה, ואז ודאי נזכה לקבל בהקפה שנה טובה ומתוקה.