פרשת כי תצא ה'תש"ע פרשת כי תצא ה'תש"ע בס"ד "ונתנו ה' אלוקיך בידיך" פרשתינו בטרם מצווה על דיני "יפת תואר" פותחת במילים: "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו". הפסוק פותח לכאורה בלשון רבים - "כי תצא למלחמה על אויביך - אויבים רבים, ומסיים בלשון יחיד "ונתנו ה' אלוקיך בידיך", לכאורה לאויבים רבים מתבקשת ההבטחה של: "ונתנם ה' אלוקיך בידיך, א"כ למה נאמר "ונתנו"- בלשון יחיד? הסבר על כך פירש הרבי מליובאויטש זצוק"ל. אך לפני כן נקדים בסיפור על תקופה שלפני מאות שנים כששליט רב עוצמה כבש עיירות וערים, כפרים וישובים, עד שממלכתו השתרעה על שטח ענק ונעשתה לאימפריה גדולה ועצומה. שליטתו הרבה בכל לא עורערה. שיטת הניהול המבריקה שלו כללה דרגים רבים בהיררכיה השילטונית. בכל ארץ התמנה מושל, והוא קיבל את המנדט לנהל את אותה ארץ. אותו מושל, אף הוא לא שלט לבדו אלא מינה ראשי מועצות ומנהלי מחוזות, נציבים וצירים אשר היו פזורים בשטח ואשר הכתיבו את חוקות המינהל. כל מנהל אזורי היה אחראי על המיסוי ועל התקציבים, על הרפואה ועל הבטיחות, על פנסי הרחוב וגם על שעות העבודה, על היתרי בניה ועל אישורי רכש של התעשיה ועוד. בכל החלטות היומיום צוותי הממונים מטעם המושל המחוזי הם שהכריעו. בית המשפט היה שלהם, בקשה נרגשת הוגשה אליהם. וכך אט אט השתכחה מאת האנשים האמת הנוקבת כי מעליהם שולט מלך רב עוצמה המכתיב את המינויים והמכוון דרך. רבים נפנו במאמציהם אך ורק אל המושלים הקטנים, והסיחו דעת לגמרי כי יש מושל - על עיר הבירה המרכזית. תושבי אחת העיירות היו דאוגים מתקציב המס אשר הושת עליהם. הם הרגישו לא מעט התנכלות מצידו של המושל החדש ועכשיו כששמעו את גובה המס היו שבורים ממש. הם מינו משלחות הידברות, שתדלנים מומחים, שכרו עורכי דין, ולבסוף הרימו ידיים! הגזרה לא בוטלה ואפילו לפריסת תשלומים לא זכו. גם בעיית החשמל העיקה עליהם, האחראי על התאורה החליט שלא להאיר עוד את הרחובות בשעות של לפנות בוקר. בשל צמצומים, שררה עלטה שלוש שעות ביממה, אולם הגורם האחראי לא אבה להשמע לבקשותיהם והם הרגישו שהגזירות באות בצרורות. פיקח אחד שהגיע אל אותה עיר, מצא את תושביה במרמור עצום. "למה לא תפנו אל המלך"? שאל אותם, והם נדהמו. "המלך"? שאלו הם, "מה הקשר שלו לענין, ומה כבר יוכל לעזור? איזו סמכות יש לו? ובכלל, כלפי מי יכול הוא לפעול לטובתנו: כלפי המושל החדש, או כלפי אחראי התאורה, או שמא קשרים לו עם נציב משק המים?" "אהה!" הוכיח אותם אותו אורח פיקח. "באמת מגיע לכם אזרחים שוטים, גזרות קשות כאלו. האם שכחתם בעצמכם כי כל אותם פקידים זוטרים הם אך ורק עושי דברו של המלך וממונים מטעמו?! הידיעה לאיזה מלך אתם מסונפים היא הכרחית לחייכם. ואם אין אתם יודעים אותה, אכן ראויים אתם לרודנותם של אלו השולטים בכם ללא רחם". ישב הפיקח והבהיר להם את זהותם הפוליטית ואת דרכי השלטון ואת הדרך הנוסעת לעיר הבירה. "דגלים והמנון וסמל- הם רק סממנים חיצוניים. יש להם רובד עמוק יותר של אימפריה שלטת. ועכשיו גם תבינו למה סחר החוץ שלכם נהנה משוק חופשי עם ארצות שכנות, משום שאתם כולכם שייכים לאותו מלך. ועכשיו גם תבינו למה הצבא המאוחד מגן על הגבולות שלכם- כי זהו הצבא של האימפריה הגדולה. ואם חשקה נפשכם, כדאי שתקומו ותסעו לעיר הבירה- תראו משם דברים שלא ידעתם עד כה". בראש השנה מקיימים אנו מצוות מלכויות. למה? כדי שתמליכוני עליכם. באותו יום אנו מתוודעים יותר מכל רגע לעצתו של אותו פיקח, כי יש מלך לעולם והכל שייך אליו ומלכותו בכל משלה. במעמד ההמלכה מתפללים ומקווים אנו להגשמת החזון: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", זוהי אחדות ה' עליה אנו מתפללים. כאשר שאיפתנו היא לזהות בכל מה שקורה לנו במציאות את "ה' אחד", כי בעולם הזה שהוא עולם מכוסה יש לשלוחיו של הקב"ה שמות רבים: ראש ממשלה, או"ם, עירייה, גדר הפרדה, מס הכנסה, צער גידול בנים, ווירוס השפעת ושכנים בעייתיים... וגם כמובן המון דברים טובים שהצליחו מעל ומעבר למשוער בשל אכפתיות של אנשים ורצון טוב ושכל טוב וגם מזל.... אבל לכל השמות הרבים הללו של אנשים ומעשים וקורות חיים ואילוצים ולחצים ויכולות וכישורים יש סיבה אחת: "ה' אחד"! בעתיד שבו נראה עין העין בשובו של נווהו - יהיה לה' אחד גם "שמו אחד" ומלכותו תוכר ותזוהה כי בכל הוא מושל ומלכותו בכל משלה. מבטיחה לנו התורה: "כי תצא למלחמה על אויבך" - הרבים, ונתנו ד' אלוקיך בידך". לכאורה, לאויבים רבים מתבקשת הבטחה של "ונתנם ה' אלוקיך". ונתנו- נאמר בלשון יחד. למה? משיב האדמו"ר מליובאויטש זי"ע: "כדי ללמדנו שאפילו אם נראה לנו כי האויבים רבים הם - הרי מקור אחד להם ושולח אחד". זהו פירוש הפסוק בפתח פרשתינו: ללמדנו שאפילו אם נראים לנו האויבים כרבים, מקור אחד להם ושולח אחד להם. וכמו שנאמר במלחמת עמלק: כישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים היו מנצחים. מי ששוכח לשאת עיניו השמימה ומתרכז עכשיו רק בטקטיקת המלחמה ואסטרטגיית ההישרדות- מגלה הוא 'אויבים רבים', ובעצמו לא יודע מאין יוכל להם. החיים בעיניו כל כך קשים, וההתמודדויות כל כך מתישות. אבל מי שמבין את הצופן ואת מי שצופן את כל אותם קשיים, קורא לעזרה את בורא עולם. פונה הוא אל המלך שכולם שליחיו ונתיניו ועושי דברו. וכשהוא מזהה את המקור האחד לכל אותם צרופים רבים- הרי שמובטח לנו "ונתנו ה' אלוקיך בידך"- שאם זיהית את המקור, תזכה לסיועו של בורא העולם. אין הכנה טובה יותר לראש השנה, מאשר תהליך של "דע את האויב"- כפי שמופיע בפרשת כי תצא. כי כשיודעים אותו מצמצמים את המאבקים ומתרכזים בעיקר: בקשה מן המלך שהכל שלו: כי תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים