פרשת עקב ה'תש"ע פרשת עקב ה'תש"ע בס"ד הרב שמואל רבינוביץ עקב בצד אגודל "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלוקיך את הברית ואת החסד... ואהבך וברכך והרבך... והסיר ה' ממך כל חולי..." דרשות ופירושים רבים נאמרו על פסוק זה. הן להסביר את מתן השכר בעולם הזה בגין שמירת המצוות, למרות ששנינו ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא, והן להסביר את פירושו של רש"י אודות כוונת הכתוב במילים: "והיה עקב תשמעון" על מצוות שאדם דש בעקביו. מדוע דווקא הן מביאות לאדם את הברית ואת החסד והברכות הרבות שנכתבו בפתח פרשתינו? שמעתי לספר על משפחת אביונים שנקראה בשם "טרייטל", ולה אגדה שנמסרה דור אחר דור על אחד מאבות השושלת אשר גם הוא כמו כולם לא הצליח להשיג אפילו כדי פרנסתו. והנה יום אחד פגש את משרתו של אחד מפריצי הסביבה, ששח לו לפי תומו פרט מדהים מחיי אדונו, שהלמה בו בטרייטל כמכת ברק, והוא החליט להגשים את חלומו ויהי מה. היה זה יום חולין רגיל. טרייטל התעורר לבוקר נוסף, וכמנהגו משכבר הימים צעד לעבר השוק המקומי, שם נוהג היה לסובב בין הדוכנים, לשזוף את עיניו במיני המגדים הריחניים של בערל האופה, ולשאוף מלוא ריאותיו מן הריח המשכר שעלה מן המזקקה העירונית. או אז, לאחר שהתעורר תאבונו, היה שב לצריפו וממלא את קיבתו ב"ארוחה" שהגישה לו אמו. פת קיבר וזרדים ירקרקים- שחרחרים, אשר בעבר שימשו כעלים עסיסיים של חסה טריה. "אם לא אעיר את תאבוני מרבצו", שח ברגע של גילוי לב לחבירו, "לא אוכל לטעום מן המאכלים שממתינים לי בצריפי". לאחר שסיים את שוטטות הבוקר, עמד טרייטל לשוב לצריפו, כשלפתע נתקל בנער בוכה בדמעות שליש. טרייטל שהיה בעל לב רחום וחנון הוביל את הנער ללא אומר ודברים לעבר גדר המאפייה, הושיבו עליה בעדינות, והנער הרוטט מבכי שח לו כי הוא נמלט מבית אדוניו בשל תקלה חמורה שהתרחשה בשעות הבוקר. "ניערתי", הוא סיפר, את כריתו של הפריץ כמנהגי בכל יום, וללא שימת לב מספקת ננעצה הכרית בידית כסף משוננת של הפריץ המיועדת לפתיחת מכתבים, והחדר התמלא בעשרות אלפי נוצות שנמלטו בחדווה מן הציפית הקרועה. מיד נשאתי את רגלי וברחתי". טרייטל ניסה לנחם את הנער האומלל ככל יכולתו, אך בליבו ניקרה השאלה: מה עושות נוצות אלו, שעליהן שח הנער, בחדרו של הפריץ?, לאחר מספר דקות משנרגע הנער קמעא, גמלה בליבו של טרייטל ההחלטה כי הנער אינו אלא שקרן, והוא התריס נגדו: "מעשה זה שאתה שח אודותיו לא היה ולא נברא. מה לנוצות בחדרו של הפריץ? מצמץ משרתו של הפריץ בעיניו, וכמי שמגלה סוד חשוב וגדול מהנעשה בארמונו של הפריץ תיאר בפניו את הכרית הגדולה, מלאת הנוצות, אשר עליה מניח הפריץ את ראשו בכל לילה. כך גם, הוא הוסיף בהתרגשות ניכרת, נוהגים כל עשירי העולם בהניחם את ראשם לתנומת הלילה. נוצות מתחת לראש. כסף וזהב יש להם כחול אשר על שפת הים לרוב, קדח מוחו של טרייטל. לו רק חפצו בכך, היו מניחים את ראשם על גיגית זהב. משאינם עושים כן, אלא בוחרים להניח את קרקפתם על נוצות, ברור כי יש דברים בגו. רעיון זה הצית את דמיונו של טרייטל כמדורת ל"ג בעומר. לאחר חישוב מסובך הוא הגיע למסקנה כי ימיו של האדם נחצים לשניים: חצי מחייו האדם ער, ובמחצית השנייה הוא ישן. העשיר, המשיך טרייטל לטוות את מחשבותיו במרץ, חי במשך היום כגביר ונהנה מממונו, ובצאת הכוכבים על פני היקום, הוא מתענג על נוצותיו. אני, טרייטל, אביון בן אביון, עשיר בממון לעולם לא אהיה, אך לפחות מחצית מחיי אחיה כעשיר. בלילה אניח נוצות תחת קודקודי ואשן כאדם עשיר! כל שנותר לו לטרייטל, הוא איפוא, להשיג נוצות. אין פשוט מזה. כך בכל אופן חשב טרייטלנו. וממחשבה למעשה, החל טרייטל לתור במרץ אחר נוצות. מספר ימים רדף מיודענו תאב הנוצות אחר תרנגולות כרסתניות במשעולי העיירה, ובעודו פוסע אל ביתו דרך השוק, פגש בנער הפריץ, הציג לפניו בגאווה שקיק מלא בנוצות, והחווה לעבר קדקדו, כאומר: אני עומד לפנקו. לתדהמתו, החווה הנער בידו תנועת ביטול, שכולה שחוק. "טרייטל טרייטל", נזף בו בחומרה, כלום על נוצות של תרנגולת ישנים העשירים? יצאת מדעתך? הם העשירים, אמר תוך שהוא מרחיב את נחיריו בהתנשאות, "ישנים על נוצות של אווזים. אווזים! שומע אתה טרייטל? אווזים, לא תרנגולות!" סיים הנער והותיר את טרייטל המום במרכז השוק. אט אט, רוקן טרייטל בפינת השוק את שקיקו מנוצות התרנגולות שאסף בידי עמל. לא בנקל עלה לו הדבר. הנה, הביט טרייטל בעגמומיות, נוצה שחורה זו עלה בידו ללקט מזנבו עטור הנוצות של תרנגולו של הפריץ! על נוצה זו הוא השליך את יהבו. אותה תכנן למקם במרכז הנוצות. רעותה, נוצה ירקרקה נפלה לידיו כפרי בשל מעטרת הנוצות היפהפיה של תרנגולת שנקלעה לדו קרב עם חתול חד שיניים. ברם, אין עת חלומות עתה. עליו לאסוף בזריזות נוצות אווזים ולהגשים את חלומו. ככל שהיתה קשה מלאכת איסוף נוצות התרנגולות, דמתה היא למשימה קלה מול ניסיונותיו הכושלים ללקט נוצות אווזים. הללו, שמורים בלוליהם, מיועדים לעלות על שולחן מלכים לכשיתפטמו כדבעי. כל נוצת אווז שוות ערך היא לביצת תרנגולת. לאחר עבודה מאומצת עלה בידו של טרייטל לקבץ לשקיקו הבלה שתי נוצות אווז גדולות ומרשימות. אותו לילה לא היה מאושר מטרייטל. משעות אחר הצהריים עמל לסדר את נוצותיו על רצפת הצריף. מרוב התרגשות לא עלה בידו לקבוע באופן סופי את צורת סידורן על הקרקע. תחילה הניחן זו על גבי זו, אך לאחר מכן נמלך בדעתו, הלא מבקש הוא להתענג על שתי הנוצות כאחת סידרן איפוא זו בצידה של זו. לאחר מכן שב והפכן, זו בצד ימין ורעותה בצד שמאל. סוף דבר ניצבו שתי הנוצות בסימן קמץ כשאחת מהן זו העליונה נטתה מעט על צידה במעשה חושב. כוכבי הלילה הביטו בו בטרייטל במבט זחוח. עדיין לא היה סיפק בידו להחליט באיזה אופן יניח את קדקדו על הנוצות. היישן על צידו? ואם כן, היניח את אפרכסתו על הנוצה העליונה ואת לחיו על התחתונה, או שמא להיפך... זאת עוד בטרם הגיע לכלל מסקנה אם מן הראוי לענג בלילה הראשון את צידה הימנית של קרקפתו או שמא דווקא את השמאלית, ואולי ההיפך... ככלות הכל, בשעת לילה מאוחרת התעטף טרייטל במספר שקי בד שנתפרו בחמלה עלי ידי אמו ו... מוחו שהתייגע בימים האחרונים כפי שלא עשה מימיו, היה זקוק למנוחה מיידית. אך בדיוק בלילה הזה, המאושר בחייו, חש טרייטל בדקירה כמעט בלתי מורגשת בתנוך אזנו הימנית. הוא התעלם מכך, מה ערכה של דקירה זו אל מול שינה ענוגה על שתי נוצות אווז?! תחושת הדקירה החריפה והלכה. הזדקף טרייטל חרש, ובעוד עינו מפלבלות באפילה, גישש באצבעותיו על רצפת הצריף בזהירות מירבית לבל יזועו הנוצות ממקומן. עליו לאתר את האבנון הקטנטן המטריד את מנוחתו. לפתע, החסיר לבו של טרייטל פעימה. האבן הדוקרת לא היתה אלא קצה הנוצה התחתונה! טיפש שכמוני, נזף טרייטל בעצמו וסובב במיומנות את הנוצה כך שחודה הופנה ממנו והלאה. אך דווקא המנוחה היתה ממנו והלאה. הנוצה העליונה חרטה חריץ דקיק באפו ואילו התחתונה ננעצה בצווארו ללא רחם. הוא סירב להאמין בכך. הנוצות הללו, האמורות לענג את שנתו, דוקרות אותו ללא הרף. לא הועילו לו כל התכנונים ההנדסיים עליהם עמל כל הלילה- ימינה, שמאלה, למעלה, למטה, מאומה. הנוצות הללו, שבפינת לבו שכבר החל לשנוא אותן, דקרו אותו ללא הפוגה. מותש, מאוכזב, מושפל ומתוסכל נתקל טרייטל השרוט בבוקרו של יום בנער הפריץ ושפך עליו את חמת זעמו. "או שאתה שקרן או שכל העשירים משוגעים. אני לא הסתדרתי עם שתי נוצות. איך הם יכולים להסתדר עם עשרות אלפי נוצות"??!! הפעם הנער הסביר לטרייטל בסבלנות כי שתי נוצות אינן מענגות ראש אדם. רק כמות גדולה של נוצות בתוך שקית בד הינם "כרית" אשר עליה שמים את ראשם עשירי העולם. סיפור זה הינו מוסר השכל הנוגע לליבו של כל אחד מאיתנו, אכן יתכן שכשאדם עושה מצוות ראשונות הוא חש כטרייטל שאסף שתי נוצות ודקר לו, אך בכל יום נוסף מצטרפת לאמתחתו נוצה נוספת, הוא מבין יותר, הוא מתחבר יותר, הוא רוכש ידע ומושגים, עד שכעבור תקופה לא ארוכה תעמוד לרשותו כרית מלאה נוצות. על כן דווקא בשעה הקשה הזו של הצעדים הראשונים מבטיח הקב"ה לסייע ולפתוח אולם גדול ולתת את כל הכלים כדי להגיע אל השלמות. זהו כוונת הכתוב: "והיה עקב תשמעון "- מצוות שאדם צועד בהן עקב בצד אגודל, כאלו שדשין בעקיבן, אבל הן הן מביאות אותו אל הדרך הנכונה, ובאמצעותן הוא רוכש את הכרית הגדולה. ועל כן בעבורן "ושמר ה' לך את הברית ואת החסד" וכו'. הקב"ה נותן כלים כדי למלא את הכרית בנוצות, ובעבורן כבר זוכים לשכר בעולם האמת. 
|
לוח עברי
חגים ומועדים